על הבנת תהליכים בטיפול

מתוך סיכומי סמינרים של וגה רוזנברג, ישראל 2002.

האגרבציה (ההחמרה). מצב זה לעיתים יוצר תהליך שהינו מאוד קשה לתיקון.

הדיווח הראשוני – ברוב המיקרים, בתחילת הדיווח, האדם עומד על דעתו שלא קרה דבר כתוצאה מהרמדי (תיקון) ולרוב אילו הן המילים הראשונות שישמיע בתחילת הפגישה השניה. לאחר חקירה זהירה רואים שחל שיפור ניכר בכמה מהתלונות. אלא שזיכרונו של האדם בגד בו, ברוב המיקרים, אנו שוכחים מהר כאשר יש הטבה ואת הסבל של העבר. מדוע האדם משקר? לא מפני שהוא רוצה או מתכוון לכך. השקר בא באופן ספונטני, בכדי להגן על המחלה. הבנתי שלמחלה יש אינטליגנציה עצמאית, ובשיכחון זה היא מנהיגה להגן על עצמה. בראיון צריך לחשוף היכן מסתתרים השקרים ומדוע.

כדי לזהות את השקרים ההומאופת צריך להיות נקי בפנימיותו. ככול שיש עלינו, ההומאופתים, יותר לכלוך, כך יקשה עלינו לראות לכלוך של אחר, ככל שנהיה נקיים יותר נראה יותר את הלכלוך ויותר בקלות. העדשה של הההומאופת צריכה להיות נקיה, אם יש גרגר בדיוק בנקודה של הלכלוך של מקבל התיקון, לא  נוכל לזהות אותה אצל מקבל התיקון. אם המתוקן גדול באישיותו והתפתחותו מן המתקן מההומאופט, הרי לא יוכל המתקן לראות את המתוקן.

ככל שעובדים על התפתחות עצמית ורוחנית יותר, תהיה לנו עדשה נקיה יותר. העבודה העיקרית היא העבודה על עצמנו. אנו נזדקק לעבוד בכדי להגיע למצב בו הראש, הרגש והמחשבה בשליטה מוחלטת – זו היא מראה נקיה. אין ספק שגישה זו לעיתים מציקה לאינטלקטואל אשר למד שכל עוד הוא מסוגל לחשב באינטליגנציה מתמטית – הוא ישלוט בכל מה שיעלה מולו. בהומאופתיה שיטה זו עובדת אולי ב5-10% מהמקרים. אם אנו מלאים בדעות – התוצאות תהיינה ללא בסיס.

כדי להחליט אם הרמדי עובדת: צריך להמתין בסבלנות ולבדוק לאחר 6 חודשים אם יש שינוי של 10-20% !!!  בנוסף לכך, בזמנים אלו שהלחצים של חיי היום יום רבים כל כך, חשוב לעשות מעקב כל 506 שבועות. אם מחליפים את הרמדי כל חוש חודשיים – לעולם לא תגיעו לתוצאות מספקות. אין זה משנה כלל מה מספר האדם שלפניכם, היות ורוב האנשים, ובמיוחד בארצינו הקטנה והלחוצה, רוצים תוצאות לא היום ולא מחר – אלה אתמול. השיפור ימדד בצורה הבאה: בשלב ראשון צריך לראות שינוי חיובי בכחל חלק מן החיים אם זה בצורה שאנשים חווים את המתוקן – מקבל הרמדי, או באופן בו הוא חווה את העולם סביבו. כמובן, שככל שניתן יותר זמן, ניראה שיפור בכיוון של חוק הרינג. בהמשך הארוך יותר – יש לראות שבעיות למיניהן הולכות ונעלמות. חוק הכרחי הוא שעם רמדי (תיקון) שעובד לא משנים בשום פנים ואופן – גם עם הרמדי עובד רק 10% וציפיתם ל100- כל עוד השיפור הוא לפי חוק הרינג (10% הם עובדה מספקת להישאר על אותה רמדי (תיקון). למעשה 10-20 אחוז שיפור ב6 חודשים – זו הצלחה. אם תחכו להצלחות מהירות יותר תהייה לכם הצלחה רק ב10-30% מהמיקרים. אם תחכו 6 חודשים בכדי לקבל שיפור הכי קטן של 10-20%, בשלב רחוק ומאוחר יותר תהייה לכם הצלחה מלאה. אני שומע הרבה תרוצים – שאם הרמדי הוא נכון הוא עובד מיד ובמקום.  מניסיון של 20 שנה, ואולי 37-38000 מקרים, ראיתי שטענה זו נכונה רק באחוז קטן מאוד.

הציפיה של ההומאופט היא לשינוי לטובה אך אנשים רוצים הטבה מיידית. אסור להיכנע להם: מי שמחליף רמדיס (תיקונים) מהר מידי,  יקלקל את התהליך שהתחיל. מקבל התיקון תמיד יתלונן, היות וכל עוד הוא סובל אפילו את הסבל הקטן ביותר – מבחינתו אין שינוי. המצב הרוחני חייב בשינוי עמוק לפני שהכוח הרוחני הדינמי יוכל מעצמו לתקן את האדם שלפניכם. הנני מזכיר לכם, שהרמדי (התיקון) אינו מרפא מחלות, ואינו משפיע על הגוף הפיסי. הרמדי (התיקון) מדולל עד שלא נשאר בו חומר. וביכולתו להשפיע אך ורק על המצב הרוחני של האדם הנמצא לפניכם. נא להעזר בפרגרף 9,10,16 באורגנון ולהשתמש בתרגום הגרמני או האנגלי שבהם עובדה זו ברורה לגמרי.

סימני הטירדה שיוטבו בשלב הראשון יהיו בד'כ : שינה טובה יותר, ויותר חיות באופן כללי. (ילדים קשורים יותר לעולם הרוחני ולכן ישנים יותר. לכן השינה איננה אינדיקציה אצלם). בהמשך אנו מצפים שהאדם ישן פחות, ושתהייה לו יותר אנרגיה, שיסתדרו לו מספר דברים בחיים בתחומים שונים שלכאורה לא ניראה קשר בינם לבין התיקון (הרמדי) ולאט לאט יחול שינוי בחייו. במקרים כרוניים אין עלינו להתמקד בבעיות הפיסיות, שהרי שינוי בכיוון זה יכול להתבצע באופן אוטומטי. בטיפול אנו אחראיים לשינוי בישות הרוחנית בלבד (ר`פרגרף 9,10,16). ההומאופתיה היא טיפול בכוח הרוחני של האדם וזה אף על פי שהמילה הומאופתיה פרושה מחלה דומה. השימוש במילה מחלה איננו מפני שאנו מטפלים במחלה, וגם לא מפני שאנו עוסקים בדיאגנוזה, אלא רק מפני שכוחו של חומר המקור שממנו עשוי הרמדי – כאשר הוא ניתן לאדם בכמות לא מדוללת –בעל היכולת ליצור מחלה. עובדה זו חשובה, אם לא נבין עובדה זו היטב – אנו נטעה את עצמנו ואת הציבור. ניסיוני מראה שרופאים רבים מתעמתים עם דילמה כאשר עובדה זו מוצגת לפניהם, אך עלינו לזכור: א- רמדי הומאופתי איננו מתן חומר והיות והדילול גובל מעל לחומר – עלינו לזכור הפרגרפים הנ"ל, ולזכור בפרוש, שהנימן מסביר כי הטיפול בחומר בלבד מביא לכישלון היות והסיבה להפרעה באה מן עולם הרוח, ולכן גם התיקון חייב במידה שווה לבא מן הרוח. עובדה זו מושרשת עמוקות ביהדות, בתנך, בקבלה ובתלמוד. אני מבין שחלק מן העוסקים בהומאופתיה מעדיפים להיות בעלי ברית עם רופאים ולא עם רבנים, אך העובדה נשארת – כי בעבר הלא כל כך רחוק המרחק בין הרב והרופא הרוחני היה אפסי. עובדות ההומאופתיה תשארנה כמות שהן, כל עוד אנו נמשיך להשתמש בחומרים שדילולם מוציא אותם מטווח העולם הפיסי אל תוך העולם הרוחני הבילתי ניראה. השער בין שני עולמות אלו הוא מספר אבוגדרו – וזוהי עובדה פיסית שאין ביכולתינו להתווכח עימה.

באופן כללי, החוק הראשון של וגה בנושא איך לדעת עם הרמדי עבדה הוא מאוד פשוט: אם האדם ניראה באופן כללי טוב יותר – זה סימן שהרמדי עבד – אפילו עם לא לשביעות רצונו המיידית של מקבל התיקון.

על החמרות

לגבי החמרות: כאשר הרמדי עובדת – התוצאה תהיה הפרשה מכל סוג: רוחנית, מנטלית, רגשית, או כתגובה משנית של האדם עצמו – הפרשה פיסית. לעיתים זה יראה מגעיל או לא נעים מבחינה רוחנית, חברתית או פיסית. אך זה הכרחי כחלק מתהליך התיקון ואסור לדכא תהליך זה. כל דיכוי יצור עיכוב ודחיה של התוצאות, או, לעיתים רחוקות יותר – קלקול מוחלט של המיקרה.

האם אתם חושבים שכל מה שהרגשתם וחוויתם במשך חייכם יעבור ללא תשלום? כשלוקחים רמדי (תיקון) – חווים את הכול בצורה הכי צורבת. אנו חייבים לחזור למקום שבו היינו, לחזור על התחושות ואז להחליט מחדש, לדוגמא: "לי לא יעשו כך שוב". נכון שאנו נדבקים למחשבה המתמדת של החלמה עדינה ונעימה ומבססים דעה זו על האורגנון. אך עלינו לזכור לדוגמה שדחיקת מצב לא נעים יכולה בשלב מאוחר יותר להתבטא בחוסר נעימות גדול הרבה יותר, ובסופו של דבר – באיבוד חופש הבחירה. כאשר אנו שוקלים דרך אספקלריה זו, כל הנושא של "עדין ונעים" מקבל צבע ותמונה חדשים.

הרמדי תגרום לכם ש-3 חודשים תישבו ותבכו ותהיו מדופרסים – ואח"כ תהיו במקום אחר. ולא תחלו בסרטן כתוצאה מההדחקה הרוחנית – או כל הדחקה שהיא. לדוגמה, אדם שהיה לו סרטן במוח, והגיע אלי למרות שהסברתי שאני עובד רק עם מהות רוחנית ולא עם סרטנים, אחרי הרמדי ההומאופתי, החל להקיא שחור לזמן ארוך, חום גופו עלה ולא ירד בשום מצב, אך להפתעתנו הגידול הצטמצם בחצי סנטימטר תוך מספר חודשים. האם ההחמרה הייתה קשה מידי? התשובה כרוכה בשאלה מהי החמרה חמורה מידיי לעומת מוות. כמו כן עלינו להבין את הדרגות השונות במציאות המקרה שלפנינו. מציאות זו תהייה שונה בכל מקרה ומיקרה (כלשונו של הנימן: in every individual case).

בוודאי שאם יש לנו מישהו שהמקרה שלו קל ביותר ודאי שאם ניתן לו רמדי שתגרום שיקיא שחור, זה יכול להיות תיקון קבוע – אך לא עדין. מניסיוני מקרים אלו נדירים היות ורוחו של האדם עומדת כמסננת בין ההתערבות הרוחנית והגוף הפיסי. כלומר.

• עלייה בפוטנץ גורמת לעתק"ר להחמרה – כי משתחררות כמויות הזבל שהיו ברמה ובדרגה הזו, וזה יוצר מה שאנחנו מבינים כהחמרה. לכן עדיף לתת את הרמדי בלילה. ככל שההפרעה קשה – כך יש לצפות לתגובות קשות. כמה ששותים יותר זבל, קפה וכו ולא נחים – האגרבציה מתבטלת בטרם עת והתהליך נעצר. אם נחים מספיק, זמן המנוחה עוזר להשלמת ההאגרבציה וכתוצאה מכך – לשיפור.

איך לא לגרום לריאקציה גדולה? פוטנץ גבוה אומר שיפור מהיר יותר, שפרושו לעיתים קרובות, לא תמיד, החמרה יותר גדולה.

כאשר עובדים עם פוטנצים יותר נמוכים- התוצאות הינן יותר איטיות אך נוצרות פחות טלטלות. אם מתחילים גבוה מדי, אין לאן לעלות, ולכן עדיף להתחיל בנמוך יותר, אם אפשר.

חשוב לזהות את המקום בו האדם נמצא ולתת לפי מה שהוא יכול להכיל. לפי הכמות והאיכות. הכלי צריך להתאים גם לתוכן… השאלה עכשיו היא המהירות: אם נעבוד לאט – הוא ירגיש יותר טוב בזמן הטיפול אך ישתפר לאט, אך אם נעבוד מהר, הוא ירגיש רע יותר בזמן התהליך, אך ישתפר יותר מהר. צריך לדעת לא לעבוד מעל נקודת השבירה: לא להכניס יותר אור ממה שהכלי יכול – או רוצה להכיל. אם מכניסים יותר ממה שהכלי יכול להכיל – תהיה התפרקות ושבירת הכלים. הקצב תלוי ברצון ובהבנה של המקבל. השאלה היא כמה רוצים או מותר ואפשר לדחוף. במיקרה שקשה למקבל, כאשר הוא יפסיק את הרמדי לקצת זמן, ייטב לו. אפשר גם להאט את הקצב, כך שהכלי יוכל לקבל במידת החסד. דרך זו היא נתינת הרמדי בשאיפה: יום כן ויום לא. צריך ללמוד סבלנות ועדינות. הסיום והגימור של כל העבודה הינם חוק חשוב מאוד, ובלעדיהן השיפור לא יתממש כלל, כמו יהלום בילתי מלוטש.

הרבה מההומאופתים רוצים שהמקבל יעיד שהוטב לו לאחר תקופה קצרה ביותר. אין ספק שגישה זו הינה גישה חומרית, רפואית, אלופטית לחלוטין.  למי שמעוניין לעשות הומאופתיה הנימנית, אסור לעסוק לא בגישה זו, לא בטיפול במחלות, לא בדיאגנוזה ולא בפרוגנוזה. גישה זו חופפת לגישה הרפואית המקובלת וגורמת להחלפת רמדי מהירה מידי ומוקדמת מידי, ומטעה את ההומאופת בהבנת המיקרה. ברוב המיקרים, אם לא תנהגו בביטחון אלה תחליפו רמדי לפני תקופה של 6 חודשים, לא תלמדו ולא תדעו מהם הציפיות לגבי שיפור בטווח ארוך של מספר שנים.

לצערי, רוב באי עולם מצפים שה" ידבר איתם בברקים ורעמים ומצפים לראות ניסים… אך כוחו של הקב"ה איננו בזה שהוא מראה שרירים. כוחו ברחמים (שפרושו זמן), וברחמים קיים מוש ההסתר. הקב"ה עושה ניסים וניפלאות – בסתר, את רוב הניסים שמתרחשים בעולם הזה אנו איננו מזהים – היות ואנו רגילים לראות את הכול בחומר. הדברים הגדולים צפונים בסתר.