מילון המושגים

איזופתיה (או איזותרפיה) – isopathy or isotherapy ריפוי עם הדבר הזהה (לא הדומה) למחלה, במטרה להסיר את הזיהום או ההרעלה ע״י השימוש בנוזודות וסותרנים.

איפיונים (modalities)

אלה הם הגורמים המאפיינים את תמונת־החולי ע״י השפעתם הישירה על הסימפטומים של החולה, אם להקלה ואם להחמרה.

האיפיונים מביעים את תגובתו של המטופל לנסיבות סביבתיות או אישיות. למשל: עיתוי, טמפרטורה, אקלים, לחץ מקומי, אכילה, תנוחת הגוף, תנועתיות וכר.

האיפיונים תורמים באופן משמעותי להתאמת התקונה האישית.

אלופתיה (allopathy)

השם המדעי לרפואה הקונבנציונאלית ("מדיצינה"), המשתמשת בתרופות היוצרות סימפטומים אחרים, או שונים, מאשר יוצר הגוף באופן ספונטני. הטיפול מותאם למחלה כישו-ת פאתולוגית ומכוון בעיקר לדיכוי סימפטומים. האלופתיה מושתתת ברובה על ניסויים בבעלי־חיים, על ניתוחי־מתים ועל תגליות מזדמנות. היא שמה דגש חזק על מדעי הטבע והחיים – אך אין לה מערכת חוקים קבועה ומסוגננת. הדיאגנוזה מבוססת על בדיקות פיזיות ומימצאי־מעבדה – והיא חיונית לפני מתן הטיפול.

בריאות

היעד הסופי של טיפול הוליסטי: להביא את המטופל לידי מצב אידיאלי של הרגשה טובה – גם בגוף וגם בנפש – ותיפקוד אופטימאלי בכל המישורים; למצב שבו האדם מפגין יצירתיות, חדוות־חיים, תחושה שהוא אכן תורם את חלקו לחברה ושיש לו את יכולת ההחלטה והביצוע.

דיאגגוזה רפואית

שם הניתן לאוסף הסימפטומים שהפציינט מפגין ו/או בעקבות בדיקה פיזית, ניורולוגית או מעבדתית. הדיאגנוזה אינה משמעותית במציאת התקונה האישית.

דינמיזציה (= פוטנטיזציה)

תהליך המיהול והניעור המעורר את מהות הכוח הנמצא בחומר, ובכך יוצר אנרגיה בעלת יכולת מרפא, אם התרופה מותאמת לחולה לפי חוק הדימוי. עם כל שלב נוסף בתהליך, הרעילות של החומר קטנה והעוצמה של האנרגיה גוברת.

האנמן (hahnemann)

ד״ר סמואל האנמן (1755-1843), רופא גרמני שהתאכזב מן הרפואה המקובלת של ימיו ודרך מחקריו וניסוייו גילה את החוקיות בתהליכי הבריאות והחולי; מתוך כך יסד את תורת ה״הומאופתיה".

חמש תרומותיו החשובות ביותר לאנושות הן;

חוק הדימוי (דומה ירפא דומה).

תהליך ההוכחה (הניסויים המדעיים ביותר).

הגישה הייחודית למטופל (להתייחס לחולה ולא למחלה).

הגילוי שהמהות היא החלק הדינאמי שבחומר.

תהליך הפונטיזציה (דינמיזציה).

הוכחה (proving)

סוג הניסוי שנעשה בהומאופתיה על בני־אדם בריאים המתנדבים לכך, ומדווחים בפרוטרוט על כל שינוי המתרחש אצלם (בגוף, בנפש ובאינטלקט) בעקבות השימוש בחומר הנבדק (במינון תת־רעיל). ההוכחות מבוצעות בהקפדה ודיוק מירביים, בהכרה שיש כאן אחריות לחיי־אדם – לא רק בהווה אלא גם למשך דורות העתיד.

proving פירושו גם "ביטוי התכונות של התרופה" אם לוקחים אותה בפוטנציה גבוהה מדי (או בפוטנציה הנכונה – אך לזמן רב מדי) ואז הסימפטומים שנוטרלו ע״י התרופה מתחילים להיווצר על ידה מחדש: ז״א – הפציינט מתחיל להפגין את אופי התרופה על בשרו. שלוש התרופות המסוכנות ביותר מבחינה זו, שמשתלטות באופן מוחלט על כל המערכת הביולוגית של האדם, הן: lachesis, thuja, silicea.

הוליזם (holism)

הגישה הכוללנית, המתייחסת לאדם השלם – כשילוב של גוף, נפש ורוח – ומתמקדת בשיטות ריפוי טבעיות המובילות את המטופל לרווחה, לאושר ולבריאות, תוך דגש על השבחת אורח־החיים.

הוליסטי (holistic)

כל שיטה (בכל תחומי החיים) המתייחסת לאדם בשלמותו ומכל הזוויות האפשריות בעת ובעונה אחת. שיטה איבחונית או טיפולית נחשבת להוליסטית אם היא אינה פולשנית, אינה מזיקה, אינה מדכאה סימפטומים ואינה גורמת תלות בין המטופל לבין כל גורם חיצוני. הדגש הוא על הרמוניה של האדם עם עצמו, עם סביבתו ועם זולתו. ההומאופתיה היא שיטה הוליסטית במהותה.

הומאופתיה (homeopathy)

שיטת־מרפא הוליסטית ומדעית המבוססת על התבוננות, ניסיון והוכחות בבני־אדם בריאים, המתייחסת אל האדם בייחודיותו ומכבדת את שלמותו. גדולתה של השיטה בחוקיותה: חוקים ניצחיים שאינם משתנים עם הזמן. ייעודה: להביא את המטופל להרמוניה מלאה בין הגוף והנפש ע״י איזון־מחדש של הכוח החיוני – ולתמוך בתיפקודן האופטימלי של כל המערכות.

אדירי המחשבה והיצירה של ההומאופתיה היו בעיקר ד״ר סמואל האנמן (מגלה השיטה), ד״ר קונסטנטין הרינג (שגילה את חוק הריפוי, כתב מטריה מדיקה מקיפה, והחדיר את השיטה לאמריקה), ד״ר קנט (kent) – שערך את הרפרטורי (האנציקלופדיה הנפלאה של הסימפטומים) – ובדורנו, היווני ג׳ורג׳ ויטולקס (המתגורר כיום בארה״ב) שעיבד את התאמת התרופה האישית לחולה, לפי המהות, בצורה שיטתית ומדעית.

היפוקרטס

יווני שחי משנת 460 עד שנת 377 לפני הספירה, ונחשב ל״אבי הרפואה המודרנית". עד היום בוגרי בתי הספר לרפואה ברחבי העולם נשבעים אמונים על שמו. הוא היה הראשון שגילה את העיקרון של חוק הדימוי לפני כ-2400 שנה.

הכוח החיוני (the vital force)

המנגנון הדינאמי בכל יצור חי, המגן, המאזן והמרפא. זו האנרגיה של החיים, המפעילה את גוף האדם ומכוונת את כל תיפקודיו. בתרבויות שונות נקרא הכוח ה-זה: צ׳י, פו־נה, רוח, נשמה וכוי. הכוח החיוני פועל למשך כל חייו הגשמיים של האדם. הוא לא יכול לבגוד בתפקידו (כלומר, לפעול נגד האינטרס של הגוף). הוא מושפע ע״י מיאזמות, מועקה ומחלות. סטייתו מאיזון מוחלט גורמת לתופעות מחלתיות שמטרתן להחזיר את האיזון על כנו. הכוח החיוני קושר את עצמו בצורה הגנתית לתהליך המחלה כדי להגן על האברים הפנימיים. אף אחד לא "ראה" את הכוח החיוני, כפי שאיש לא "ראה" אטום בודד. אנו יודעים שהוא פועל לפי התוצאות בשטח. ההבדל בין גוף עם כוח חיוני לבין גוף בלעדיו הוא ההבדל בין גוף חי לפגר דומם.

הרינג (hering)

ד״ר קונסטנטין הרינג (1800-1880) היה רופא צעיר ומבריק שהוסמך להוכיח את אווילותה של התורה החדשה – ההומאופתיה – כדי למחוק אותה מן המפה. מתוך שהתחיל ללמוד את השיטה, ראה את אמיתותה המוחלטת ונישבה בקסמיה. הוא הפך לתלמידו המוכשר של האנמן ואף הביא את השיטה לארה״ב. הוא ייסד את בית־הספר ההומאופתי הרפואי הראשון (ב-1836) , הקרוי על שם האנמן ועדיין מרביץ את תורת הרפואה בפילדלפיה (כיום הלימודים שם הם כמו בכל בי״ס אחר לרפואה). הוא ערך "מטריה מדיקה" מקיפה מאוד, המשתרעת על פני 10 כרכים. אך תרומתו הגדולה ביותר היתה הגילוי של חוק הריפוי.

חוק הדימוי (the law of similars)

ההתאמה בין תמונת התרופה לבין תכונות החולה כיישום מדעי לתהליך הריפוי "דומה ירפא דומה" על פי המימצא שתרופה הומאופתית תרפא את החולה המפגין סימפטומים שאותה תרופה יוצרת בצורתה הגולמית.

חוק הריפוי (law of cure)

החוק שמתאר את תהליך הריפוי, כפי שגילה אותו הרינג. בתהליך הריפוי, הסימפטומים נעלמים בסדר זה: מלמעלה למטה -מן הפנים החוצה -מאברים חשובים יותר לאברים חשובים פחות -ובסדר הפוך לסדר הופעתם האוריגינאלית.

כתישה (trituration)

טחינה ושחיקה ממושכת של חומר מוצק ע״י שימוש בעלי ומכתש, כדי לפרק את החומר לחלקיקים הקטנים ביותר – ובכך לשחרר את האנרגיה הטמונה בו.

מחלה (disease)

מצב של אי־נוחות (dis-ease) המבטא את הסטיה של הכוח החיוני מאיזונו הביולוגי ומגמת הגוף לחזור אליו ע״י יצירת סימפטומים תכליתיים שמטרתם להשיב את ההרמוניה האופטימאלית בין כל המערכות.

מחלה אקוטית (acute)

מחלה קצרה (כמו שפעת, שילשול), בעלת סימפטומים חריפים, המסתיימת מאליה; מבטאת את מאמצי הגוף לריפוי־עצמי ולהבראה.

מחלה כרוכית (chronic)

מחלה מתמשכת, המתפתחת לאורך זמן והנחשבת לחשוכת־מרפא בשיטות המקובלות. מבטאת את התמודדות הגוף ע״י השלמה עם המצב הקיים (כתהליך הסתגלות).

מטריה מדיקה (materia medica)

קובץ התכונות הרפואיות של כל התרופות שעברו את ניסויי ההוכחה בהומאופתיה.

מיאזמה (miasm)

"דיאתזה", פרה־דיספוזיציה מורשת למחלות. "כתם תורשתי" העובר מדור לדור שבכוחו להטות את הגוף למצב מחלתי ו/או לחסום את תהליך הריפוי. את המיאזמות אפשר לנטרל ע״י נוזודות מיוחדות.

משבר בריאות (health crisis)

החמרה ראשונית של הסימפטומים בראשית תהליך ההחלמה, המבטאת את פעולתו הדינאמית של הגוף לניקוז פסולת ביולוגית ולריפוי.

סותרן (antidote)

תרופה הומאופתית העשויה מחומר רעיל (ארס נחש, ריסוס נגד מזיקים, כספית או מתכות כבדות אחרות) בפוטנציה גבוהה על מנת לנטרל את השפעת אותו החומר בגוף.

נוזודה (nosode)

תרופה הומאופתית העשויה מחומרי מחלה ביולוגיים (חיידקים, וירוסים, פטריות, תולעים, הפרשות רעילות של טפילים, מוגלה, רוק של כלב נגוע־כלבת וכו׳). ■inum-־ היא סיומת של רבות מן הנוזודות.

סימילימום (similimum)

התקונה הכלל־מערכתית המתאימה ביותר (ה״דומה ביותר״) לרניסמונת של החולה… ולכן היא יעילה לאותו אינדיבידואל לשיקומו המוחלט ממצב של חולי למצב של בריאות בכל המישורים (פיזי, נפשי ומנטאלי). התרופה שבצורתה הגולמית (- ואולי זו צורתה הרעילה) גורמת למיכלול הסימפטומים שמפגין החולה בשעת המחלה.

סימפטומים (symptoms)

סימני־דרך של הגוף כתגובה למצב מחלתי וכחלק חשוב (התבטאות חיצונית) של תהליך הריפוי. אסור לדכא סימפטומים, כי זה גורם להדחקת החולי למערכות פנימיות יותר ולאיברים חשובים יותר – ובכך מביא ליצירת מחלות כרוניות וחמורות.

פארמקופיה (pharmacopia)

ספר הדרכה מפורט לרוקחים המתאר בפרוטרוט את זיהוי, איסוף והכנת התרופות ההומאופתיות.

פוטנטיזציה

(ראה דינמיזציה)

פוטנציה (potency)

העוצמה של התרופה. מידת הכוח הטמונה בה, הנוצרת בשלבי המיהול והניעור. בכל שלב, הפוטנציה עולה. פוטנציות נמוכות (3, 6) מתאימות לתמיכה ביולוגית באיברים ובלוטות. פוטנציות בינוניות (בעיקר 30) מתאימות למחלות אקוטיות ולמצבי חירום, פוטנציות גבוהות (200,100, 1м) מתאימות רק בידיו של הומאופת מומחה לשימוש במחלות כרוניות ולטיהור הרקמות מזיהומים פאתולוגיים.

פוליקרסט (polycrest)

תרופה בעלת שימוש נפוץ, בגלל שיש לה טווח־פעולה רחב, הן על כל המערכות בגוף, והן על מספר רב של אנשים (כפי שהתגלה בהוכחות).

פלאצבו (placebo)

זו "תרופה פסיכולוגית" שאינה מכילה חומר פעיל, והיא ניתנת לפציינט (לעיתים נדירות, ורק ע״י רופאים מסויימים) כדי "להרוויח זמן" וכדי לא להפריע לתהליך הריפוי. בגלל שהחולים – אפילו אלה שהם בעלי מודעו-ת מספיקה כדי לעבור להומאופתיה – רגילים לגישה האלופתית ולרעיון שהתרופה היא המרפאה ו״מה שיותר, יותר טוב". כשהם באים לרופא ההומאופת בפעם השניה, והוא רואה שהתרופה שהוא נתן עדיין פועלת (ז״א -שהחולה ממשיך להשתפר) – אין הוא רוצה להפריע למהלך הריפוי ע״י מתן תרופה אחרת, או אפילו מינון נוסף של אותה התרופה (לפי החוק של ההומאופתיה הקלאסית, אין לחזור על המינון כל עוד התרופה ממשיכה לפעול) ולפטור את החולה בלא כלום הוא לא רוצה, כי אז המטופל עלול להתאכזב, לאבד אמון ברופא ואפילו לבלום את התקדמותו הבריאותית. ולכן הרופא מרשה לעצמו, במקרים מיוחדים אלה, לתת פלאצבו (באותה צורה בה החולה קיבל את התרופה הראשונה – אם באבקה, או בכדורים קטנטנים או בנוזל). מכיון שמנגנון הריפוי מכוון מן המוח, הרי אמונתו של הפציינט שהוא אכן קיבל תרופה נוספת מעוררת את הזכרון של המוח לגבי התרופה הראשונה, ופעולת הריפוי בעקבות הפלאצבו מקבלת משנה מרץ… בדומה לניסוי של פאבלוב, שהצליח לעורר מחדש את התיאבון של הכלבים במעבדה בעזרת פעמון.

עבודות מחקר רציניות נכתבו על התופעה… אין פלא שהומאופתים קלאסיים כינו את הפלאצבו "התרופה השנייה בחשיבותה לאחר התקונה האישית". כמובן שאי אפשר לצפות לתוצאות ממשיות רק מפלאצבו, אם לא ניתנה תרופה פעילה קודם לכן.

רטיטה (sarcode)

תרופה הומאופתית מיוחדת לתמיכה באבר חלש, או באבר שעובר תהליך ניקוי. פעולתה מבוססת על התאמת הרטט בין התקונה לאבר־היעד.

רפרטורי(repertory)

אנציקלופדיה של כל הסימפטומים שהוזכרו בהוכחות, מסודרים לפי החלוקה האנטומית של הגוף.

רפרטוריזציה (repertorization)

חיפוש התרופה האישית המתאימה ביותר למטופל, לפי מכלול הסימפטומים שלו, על־ידי שימוש ברפרטורי.

תקונה (remedy)

הכינוי הנכון לתרופה הומאופתית שמתקנת ומחזירה לאיזון. את התקונה מכינים על בסיס אנרגטי בתהליך של מיהול וניעור, הנקרא פוטנטיזציה.

רום התקונות באות ממקור צמחי או מינרלי, ואחדות מעולם החי. כל התרופות ההומאופתיות נוסו (או "הוכחו") על בני אדם בריאים כדי שנקבל תמונה אנושית מוגדרת ושלמה, ככל האפשר, על התכונות של כל תקונה ולפיכך נוכל להתאים בינה לבין התכונות של המטופל.