סודות ההצלחה והכישלון

בדרך לכל מטרה בחיים, יש סדר מתבקש של צעדים שאותם צריכים לבצע. אפילו פעולה פשוטה כמו משלוח מכתב, נכללת במסגרת זו. אם נבצע את כל הצעדים הדרושים (כתיבה, רישום המען על המעטפה, ביול) חוץ מהצעד האחרון (שילשול המכתב לתיבה) – לא תתקבלנה התוצאות הרצויות. על אחת כמה וכמה נכון הדבר בעניין חשוב כמו פעולת הריפוי, שבה אנו צריכים לשים לב לפרטי הפרטים כדי שצעד אחד מוזנח או לקוי, לא יפגע בתוצאות הסופיות של הפעולה כולה.

נסכם את העקרונות הללו בחמישה מישורים פשוטים:

1. הגישה הטיפולית הנכונה –

הרופא צריך כמות סבירה של ידע בשיטות השונות של הריפוי, כדי שהוא יידע לבחור את השיטה המתאימה לאותו פציינט באותו זמן. אם חוליה זזה מהמקום – אין טעם שישתמש בהומאופתיה. אם חסרה לפציינט חומצת קיבה, והוא לא מעכל את המזון – אז כל השיחות הנעימות לא תעזורנה. ואם יש למטופל בעיה במישור הנפשי, המטפל צריך לדעת להתאים לו תרופה הומאופתית, או פרחי מרפא של ד״ר באך, וכר. כמו בכל תחום אחר בחיים – כמו שהכפפה צריכה להתאים ליד, וכמו שהתקע צריך להתאים לשקע – כך גם הגישה הטיפולית צריכה התאמה מדוייקת לאדם ולבעייתו.

2. בחירת התקונה הנבונה בפוטנציה המתאימה –

הבחירה צריכה להביא לניקוי הגוף מרעלים וטפילים. האתגר אינו קל, אבל ההצלחה מצדיקה את כל המאמץ! אם הבחירה היתה מוטעית, או נעשתה לפי המחלה ולא לפי החולה – לא תהיינה תוצאות רצויות (זה במקרה הטוב. במקרה הרע, הפציינט עלול לקבל סימפטומים חדשים או נוספים בתהליך ה״הוכחה" של התרופה הלא־נכונה, אם לקח אותה הרבה פעמים).

אם המטפל בחר בתקונה הנכונה אבל הפוטנציה היתה נמוכה מדי, תגובת הגוף תהיה חלשה מדי. אם הפוטנציה שנבחרה היתה גבוהה מדי, אזי תגובת הגוף עלולה להיות פתאומית וחריפה מדי. לכן, כאשר מנסים התאמה־ללא־בדיקה, כדאי להשתמש בפוטנציה הבינונית והבטוחה ביותר – 30.

3. הכנה יעילה של התקונה –

מישור זה הוא בידיו האמונות של הרוקח ההומאופתי. חשוב שהמטפל יידע בבירור את שיטת עבודתו של הרוקח לפני שהוא שולח אליו את הפציינט. הוותק של בית המרקחת בהכנת תרופות הומאופתיות אינו מוכיח דבר: אפשר להמשיך ולעבוד באותה צורה בלתי־ יעילה במשך 30 שנה ויותר – ועדיין היא תישאר בלתי־יעילה! בארץ יש מספר בתי מרקחת שפוסחים על כל שלב שני בהכנה (תהליך שחוסך 50% של זמן יקר, ללא ספק), או שנותנים שני ניעורים סמליים בכל שלב, במקום 70 או 100 הניעורים החזקים שמעלים את הפוטנציה. אין פלא שהתוצאה בשטח היא מאכזבת מאד.

איך קורה, בכל זאת, שבתי־מרקחת אלה נשארים בעסקי איך קורה שהליקוי אינו מתגלה במשך שנים?

יש לכך מספר תשובות:

א. אין בדיקה אובייקטיבית כדי לדעת אם תרופה הומאופתית היא פעילה או לא.

כ. הרבה הומאופתים אינם מכירים את שיטות הבדיקה הביו־אנרגטיות (שהן סובייקטיביות).

ג. חלק מהפציינטים (30% עד 50%) בין כך מתרפאים מתוך אמונה (בטיפול או במטפל) -ללא קשר ליעילות הטיפול עצמו, אלה אחוזים מקובלים של "השפעת פלאצבו".

ד. חלק מהתרופות מיובאות מחו״ל בצורה מוכנה והן כן פעילות; מכאן אפשר להגיע למסקנה (המוטעית) שכנראה כל התרופות פעילות. למרבה הצער, החוק אוסר יבוא של תרופות הומאופתיות מוכנות (עד כתיבת שורות אלה) – כנראה מחשש שהאנשים יתרפאו – ואז מה יקרה למערכת ״בריאות״ המושתתת על אוכלוסיה חולה… י) ולכן כל רוקח נאלץ להכין את התרופות שלו בעצמו, כשהוא מתחיל מטינקטורות (תהליך בזבזני המייקר את המוצר הסופי כמה מונים). אם הוא לא עושה את העבודה כראוי, התרופה לא תהיה פעילה כלל!

מבין הרופאים שהבחינו בכך, יש כאלה המספקים את התקונות לפציינט בעצמם, – והם נאלצים להשיג אותן בדרכים עקלקלות. הם מעדיפים את המאמץ הזה כדי לקבל תוצאות קליניות אצל מטופליהם. שכן, אם אין תוצאות, הפציינט לא יחשוב אפילו בכיוון של "רוקח הטוען שהוא הומאופתי אך לא יודע להכין תקונה פעילה". הוא ידווח לאחרים שהרופא לא עזר לו, או שההומאופתיה היא שיטה לא־יעילה. לכן הנזק הנגרם בעקבות הכנה לא־נכונה של התרופה, הוא לא רק לכיסו של הלקוח התמים, אלא גם למצב בריאותו, לשמו הטוב של הרופא ובעצם – לעתיד כל ההומאופתיה בארץ.

4. שמירת התרופה –

בגלל עדינותה של התרופה ההומאופתית, היא רגישה להשפעות אנרגטיות מכל הכיוונים. לכן הפציינט ההומאופתי צריך להיות גם בעל אינטליגנציה וגם בעל הבנה בסיסית, כדי שלא יעשה טעויות.

הגורמים המפריעים לתרופות הומאופתיות הם;

* ריחות חריפים וחומרים נדיפים (המתמוססים באויר). למשל, נפתלין (כן, כן, צריך לזרוק את הנפתלין מן הארונות ולאוורר את הבית לפני שמביאים הביתה את התקונה). במקום הרעל הזה – הקשור להתפתחות בעיות עיניים (כמו עירפול הקרנית, הפרדת הרשתית בעין והתפתחות קטרקט) וכן לבעיות נשימה קשות ולדלקת חמורה בכליות – אפשר לרסס את הבגדים בתמיסת חומץ דלילה לפני האיכסון, או לתלות בארון קבוצה של פרחי לבנדר יבשים כדי למנוע פעילות של עש (יש בשוק שקיות־בד נחמדות הממולאות בפרחי לבנדר ועשויות במיוחד לתליה בארון הבגדים).

חומר נוסף שמנטרל את התקונה הוא קמפור (camphor), הנמצא כמרכיב במשחות להרפיית שרירים ולדלקת פרקים (כמו vicks). כמו כן, מטהרי־אויר גבישיים (המיועדים להתנדף במשך הזמן, שמשתמשים בהם בשירותים) כוללים חומר הנקרא para dichloro-benzen והמנטרל תרופות הומאופתיות. יש לזכור, שאסור להשתמש בשמנים אתריים בתקופת הטיפול ההומאופתי.

באותה קטגוריה נמצא גם האצטון – וכמובן לאקה לצפורניים (שהיא על בסיסאצטון). אם אשה רוצה להסיר לאק ו/או לשים לאק (והרי היא לא יכולה להימנע מלנשום את האצטון) – רצוי שתיקח מינון נוסף של התקונה מיד לאחר מעשה. גם מנטול (תמצית מצמח המנטה או נענע) ינטרל תרופה הומאופתית. משחה נוספת לשיחרור שרירים ״תפוסים״ הנקראת ben gay פועלת על בסיס של מנטול. לכן ברור, שאפילו אם הרוקח הכין את התקונה בדיוק המירבי, ואילו אחד העובדים שלו פתח בקבוק של מנטול באותו חדר שבקבוק עם תרופה הומאופתית עמד פתוח (או לא סגור חזק) – הדבר ינטרל את התקונה והרוקח אפילו לא יידע על כך (והפציינט בוודאי שלא!) – לכן חשוב להרחיק את החומרים האלה גם מן המחלקה ההומאופתית של בית־המרקחת וגם מן הבית. בושם חזק גם כן יכול להפריע לכן רצוי להשתמש במעט מאד, אם בכלל.

* אנרגיות סותרות. אלה יכולות לבוא בצורת מגנט (לכן אסור להעמיד את התקונה קרוב למגנט), או בקרינה ממסך הטלוויזיה (לכן רצוי לשמור את התרופה במרחק של לפחות 4 מטר מהמכשיר, בכל הכיוונים) ורצוי לשמור את התקונה בטווח סביר ממתח חשמלי גבוה. כמו כן, רצוי לא להעמיד את התרופה בשמש ישירה או במקום חם מאוד (סמוך לתנור, למשל) או במקום שיש בו קרינה רדיו־אקטיבית (כמו בקרבת מקום למחלקת הרנטגן בבית־החולים או במירפאה של רופא השיניים או ביציאה משדה התעופה אל האוירון, שם סורק מכשיר־רנטגן את כל החבילות) או באותו חדר עם מכשיר מיקרוגל, או בסמוך־מאוד למחשב… וכדי למנוע את השפעת האור, יש לשמור את התקונה בבקבוק־זכוכית כהה (לא שקוף). מכיון שאור פלורסטצנטי משפיע בצורה שלילית על מערכות ביולוגיות (לפי המימצאים של ד״ר ג׳והן אוט), הרי שבמצב האידיאלי רצוי לא לחשוף תרופות הומאופתיות לאור כזה לתקופות ממושכות.

מתכות בכלל – ואלומיניום בפרט – נוטים לספוג אנרגיה מגוף חי וגם מתרופות הומאופתיות, ובכך להחליש אותן (כן, כן, האנרגיה עוברת דרך הבקבוק!) כל פעם שאנו מדגימים זאת בהרצאה, אנשים מתפעלים איך זה שכל העולם אינו יודע זאת וממשיך להשתמש בסירי אלומיניום לבישול ובנייר־כסף (שהוא רדיד של אלומיניום) לעטיפת מזון. בהתאם לכך, אם לוקחים תרופה הומאופתית בכפית, רצוי להשתמש בכפית שאינה מתכתית (כמובן, כפית שונה לכל תרופה).

* רטטים אחרים. זעזועים ורעידות עלולים להפריע לפעילות התרופה. מכיון שאין לנו את הכלים לבדוק בדיוק איזה תדר של ויברציות גורם לאלו שינויים (וזה יהיה תלוי גם בזהות התקונה וגם ברמת הפוטנציה שלה) כדאי להיזהר מכל הרטטים האפשריים. למשל: קידוחי־שיניים, קפיצות על הטרמפולינה ונסיעות על משטח מחוספס (כמו דרך עפר). אני ממליצה לפציינטים לעטוף את הבקבוק בכמה שכבות של בד או מגבת־נייר בנסיעה, ואם אפשר רצוי להשאיר אותה בבית ולא לטלטל אותה ממקום למקום. הרגישות של התקונה עלולה להשתנות לפי מגוון הפוטנציות, לכן אין לנו דרך להתמודד עם גורמי הסיכון האלה, אלא להרחיקם ככל האפשר.

5. זהירות אישיוג –

זהו הצעד האחרון שיבטיח תוצאות, אם כל הצעדים האחרים נעשו כדת וכדין.

בתקופת הטיפול ההומאופתי, לא רצוי לעבור טיפולים אחרים המושתתים על רטט (כמו סתימות בשיניים) או ריחות חריפים (כמו שימוש בשמנים אתריים) או אנרגיה (כמו אקופנקטורה, הילינג או טיפול בהקרנות, חלילה).

כאן יש לנו חזרה על חלק מהאזהרות הקודמות: לא להריח קמפור ונפתלין, לא להשתמש בלאקה או אצטון (לאקה יבשה על הצפורניים זה בסדר, אבל אסור להריח את האצטון המתנדף מלאקה טריה), אסור להריח את הדיאודורנט הגבישי בשירותים ואסור להשתמש במנטה בכל צורה שהיא (סוכריות מנטה, תה נענע, תרכובות של תה־צמחים הכוללות מנטה). מסטיק וגם משחת שיניים רגילה, יש לזכור, כוללות מנטה. יש בבתי מרקחת הומאופתיים משחות שיניים מיוחדות למשתמשים בהומאופתיה, שאינן כוללות מנטה ואינן מנטרלות תרופות הומאופתיות. חיוני לקרוא שאכן כך כתוב על השפופרת, ולא לסמוך על דבריו של המוכר (יש נוסחאות נפלאות למשחת שיניים טבעית, ללא תוספות כימיות וללא מנטה – והציבור מחכה בכיליון עיניים לכך שחברה ישראלית תיענה לאתגר ותספק את הביקוש המקומי).

משחת שיניים מצויינת (אמנם לא מתברכת בטעם גן־עדן) שאפשר להכין בבית (ו״תופעת־ הלוואי״ שלה: שיקום החניכיים) היא תערובת שווה של סודה לשתיה עם מלח + מי חמצן (3%) בכמות שתהפוך את התערובת לסמיכות של משחה. דרך אגב, זה לא רק יעיל, זה גם חסכני.

בקשר לשימוש בבושם, המצב לא נבחן לעומק. יש כאלה שמתירים ויש כאלה שאוסרים. אני נוטה לפשרה: אם את יוצאת לאירוע מיוחד ומתחשק לך להשתמש בבושם, אל תקפחי את עצמך. תארי לך שיום אחד מנוטרל מבחינה הומאופתית, ואת מוסיפה יום אחד למיכסת הטיפולים שלך. אותו הדבר עם יתר הדברים האסורים: אם עשית טעות והשתמשת, או שבאופן יוצא מן הכלל החלטת לחרוג מכללי הזהירות, הוסיפי יום לטיפול. הפשרה הזו לא תופסת במקרה שהתרופה עצמה נוטרלה (ראה סעיף 4), כמובן. כמו כן, אסור לפתוח יותר מבקבוק הומאופתי אחד בפעם!

יש בעיה מיוחדת עם קוסמטיקאיות המשתמשות בעבודתן בתכשירים המכילים קמפור (ואולי אפילו אינן מודעות לכך). עליהן לקחת "חופשת בריאות" מעבודתן או להשתמש בתכשירים שאינם מכילים קמפור.

רצוי להימנע משתיית קפה בכל תקופת הטיפול, כי בכוחו לנטרל אחוז ניכר של התקונות (אפשר לעבור ל״ציקוריה" או לשתיית תה־צמחים).

לאחר שעברנו על כל מצוות ה״לא תעשה", נסקור כעת את "מצוות העשה":

* יש לקחת כל תקונה לפי התכיפות שקבע הרופא ולפי פרק הזמן הקצוב. אפילו אם נשאר רוב הנוזל בבקבוק, אסור לנוטלה יותר מהזמן המיועד!

* רצוי לקחת תרופות הומאופתיות לא סמוך לארוחה; לכן זמן טוב הוא עם הקימה בבוקר, בין הארוחות או לפני השינה בערב.

* רצוי לקחת כל תרופה הומאופתית לחוד, ולא יחד עם תרופה אחרת. (לפחות 15 דקות הפסקה בין תקונה לתקונה). יש תרופות שאפשר לקחת יחד ויש תרופות שרצוי לקחת יחד – כמו הנוזודות. הכלל הוא – חשוב לקבל הוראות מפורשות מהמרפא, ולהתמיד בהן לתקופת הטיפול!

* אין הבדל אם התרופה ניתנת בנוזל, באבקה, בפילולות (כדורים קטנטנים) או בטבליות. העיקר שהאנרגיה פעילה. רצוי למנוע מגע בין התרופה לבין מתכות. אם משתמשים בכפית, עדיף להשתמש בכפית פלסטית נפרדת לכל תקונה.

* רוב בתי המרקחת מכינים את התרופה באחוז גבוה של אלכוהול. אם אתה יודע שהנך אלרגי לאלכוהול, יש לבקש את הכנת התרופה במים.

* בפוטנציות הבינוניות והגבוהות (מ-30 ומעלה) כמות התרופה לגמרי לא משמעותית. זה יכול להיות טיפה אחת או 1000 טיפות. אין צורך לספור. ההגדרה המדוייקת של "מינון" בהומאופתיה היא "כמה שיוצא מן הבקבוק". כמובן, שאסור להחזיר לבקבוק, ורצוי גם לא לגעת. לכן יש לטפטף מן האויר, כדי שהמזלף לא ייגע בלשון (כי הרוק שמחזירים לבקבוק יכול לעודד התרבות של חיידקים). התקונה מתחילה לעבוד ברגע שהיא נוגעת באחת מרקמות הגוף. כשהתקונה ניתנת באחוז גבוה של אלכוהול, אפשר לקחת אותה בצורה אולפקטורית (ע" הרחה) או ע״י מריחה על חלקים שונים של הגוף (הרקות, כפות הרגליים, החלק הפנימי של פרק היד וכו׳).

* כדאי לשמור בבית (בחדר נפרד מהתרופה ההומאופתית) בקבוק קטן של קמפור -לניטרול מיידי (על ידי הרחה) של טעות או תגובת־יתר.

* כשמרגישים הקלה בסימפטומים, יש להפסיק לקחת את התקונה. אם אחדים מן הסימפטומים חוזרים, יש לקחת מינון נוסף. אין לקחת מינון נוסף בל עוד השיפור מהמעון הקודם עדיין נמשך! מילת הקסם בטיפול ההומאופתי היא: לחכות!

כל ההוראות האלה נראות מסורבלות ומפחידות, אבל אין הדבר כך. אם מבינים, מתרגלים בקלות והדבר הופך לטבע שני…