Stramonium

STRAMONIUM – סטמוניום

דטורה זקורת פרי [תפוח השטן] – פרח הסטרמוניום פורח בלילה, לילה אחד בלבד ואז הוא מפתח את הריח האופייני המושך פרפרי לילה באור ירח.

צמח נרקוטי מאד ושימושו העיקרי ברפואה היה לשיכוך כאבים במחלות ראומטיזם, כאבי עצבים [נוירולוגיה] וכאבים בירכיים [אישיאס – סקיאטיקה].

באירופה של המאה ה- 16 אכלו אותו החיילים כדי לעמעם את רגשותיהם לפני הקרב.

הצמח מרעיל, מרדים ומעורר הזיות.

הסטרמוניום [צמח] מורכב מארבעה חלקים:

הגבעול והעלים – הם החלק המרפא מחלות ושייך למישור הפיזי יותר. בעלים ובגבעול ישנו מיצוי החומרים האלקלאידים המשמשים ברפואה.

הפרחים – משמשים כמטריפי דעת וכמי שמעבירים את המשתמש ממישור אנרגטי אחד למישור אנרגטי אחר של התת מודע. יש לפרחים יכולת שליטה במשתמש והם מסוכנים ביותר.

השורשים והזרעים – נבלעים, כאשר יונקים מהשורש את מהות הצמח. מהזרעים שהם בעלי עוצמה רבה, שואבים גם כוח וגם אינפורמציה.

שימוש בצמח ע"י ריכוז הצמח ודילול החלקים הפסולים שלו.

אחת הרמדיס הכי אלימות במטריה מדיקה.

אזורים:

מוח, נפש, מחזור הדם [בגרון, בעור], עצבי עמוד השדרה [בזרועות, בירך השמאלי, באיברי המין], שרירים, איברי מין.

החמרה:

חפצים נוצצים, אימה, אחרי שינה, חשכה, חושך, ימים מעוננים, דיכוי/הדחקה, חוסר ריסון, כאשר לבד, ניסיון לבלוע, במיוחד נוזלים. שנוגעים בו.

הקלה:

אור, חברה, חמימות, מים קרים.

גרעין:

1. אלימות איומה ונוראה.
2. פחדים אלימים.
3. החמרה בחושך; הקלה באור.
4. החמרה כאשר לבד; הקלה בחברה.
5. הפרשות מדוכאות.
6. השפעות עוויתיות, חוזרות ונשנות.

 

סימפטומים מאפיינים:

• זקוק לחברה. נעים לו כשחם. מצבו מחמיר בחושך. אם יהיה בודד בלילה, במקום זר, סביר להניח שמצבו הנפשי יהיה מעורער. תגובה אופיינית לסטרמוניום היא היצמדות לאנשים אחרים, נדבקים. לא בהכרח לזרים ברחוב, אלא לרופא שנעשים תלויים בו או לנוכחות של שכן. יש לאנשים אלו נטייה למצוא גורו או מדריך רוחני. הם יכולים להידבק לרעיון או לאידיאולוגיה ולא להרפות, להיות פנאטים, דתיות יתר [כולם נובעים מהתכונה היסודית של היצמדות].
• הסיבה לכך היא הפחד. פחד פראי, נורא, בסיסי, קיומי, כמו של תינוק שמפחד להיעזב ע"י הוריו. דלוגיה שהוא לבד בעולם, מצוי על גבול החברה, לא שייך, נמצא בחוץ.
• פחד זה נוטע בו הרגשה שכל אדם או חיה הם אויבים פוטנציאליים שפוצעים אותו והוא מפתח דמיון תעתועים שבו הוא רואה את עצמו או את הסובבים אותו כשליחי השטן. אלו תחושות חרדה עמוקות ביותר.
• כדי להקל על עצמו הוא מפתח מנגנוני פיצוי: מנסה להתאים עצמו לחברה, להדחיק את רגש המוזרות, כדי לרכוש חברים ולהרגיע את עצמו. יכול להופיע בחברה כפטפטן עליז, לרקוד ולשיר.
• כשהפחדים עולים על פני השטח – הוא יתחיל לגמגם, לבכות או להשתתק. או תגובה הפוכה – לרתוח, לצעוק ולהשתולל. פן זה אופייני ביותר ומתבטא באלימות קשה.
• האלימות, התוקפנות, הכעס והעוצמה בה הם מבוטאים הם מהצדדים האופייניים לתרופה.
• במקרים הקיצוניים, ההרסניים – האלימות הופכת לתשוקת רצח והתאבדות. נטייה לחסל באופן מוחלט מישהו או משהו. אנשים שאם רבו או התקוטטו עם מישהו, או אם נעלבו, הם פשוט מנתקים כל קשר, כאילו אתה "מת" בשבילם.
• תופעה בולטת נוספת הקשורה למאפיין האלים וגם לצורך הדוחק ביצירת קשר – מתבטאת בפעילות מינית מוגברת, אם במציאות ואם בחלומות.
• סימפטום נוסף – פחד מאש, ממשטחים נוצצים או מבריקים [כמו ראי, זכוכית או פני המים], רתיעה בכלל ממים, אפילו התכווצויות בגרון ובגוף בעקבות שתיית מים, כאבים חזקים במותן שמאל, רעד בגוף וכו'.
• ב- GEN מצוין סימפטום מעניין – PAINLESSNESS OF COMPLAINS – כלומר גם תחושות שצריכות להיות כואבות אינן כואבות. חוסר תחושת כאב. [הנמן מסביר זאת באופי האלקלואידי של הסטרמוניום שגורם לקהות הכאב ותוצרי הצמח שהם, בין השאר, נרקוטיים ומשככים את תחושת הכאב].

סימפטומים מובילים:

• אור – חושך.

מנטל:

• אלימות או פחדים או התכווצויות ["קומבינציה של כל שניים מבין שלושת אלה צריך לגרום לך לחשוב על הרמדי"]. פחד של אלימות או האלימות היא נוראה ואיומה.
• אלימות [בד"כ מאד בולטת אבל יכולה להיות לחלוטין חסרה]. זעם, בועט, נושך, מכה. התגרות [אגרסיה] אלימה; פתאומי, הרסני, פראי, מאיים.
• פחדים: חשכה, מים, אלימות, חיות, כאשר לבד, מקומות סגורים, תעלות.
• מתעורר בפחד או בצרחות; לא מכיר אף אחד, נאחז באלה שקרובים אליו, או מכה בהם. אימה של לילה אצל ילדים. סהרוריות [SOMNAMBULISM]. לא זוכר כלום על זה אח"כ.
• מחלות מפחד [רואה מוות, אלימות; סיטואציות של אחרי איום על החיים].
• ילדים תלותיים, מפוחדים שרואים את הפחד בעיניים שלהם. מרגיש ALONE IN THE WILDNESS WORLD. יש להם מחלות מאהבה נכזבת וצורך בהיצמדות [CLINGING]. המצב מביא אותם לבלבול בזהות העצמית.
• זעם ואלימות. יש לו את היכולת לבצע רצח.
• התנהגות אלימה מכל סוג שהוא – נושך, מכה, חונק וכו'.
• מניה עם פנים אדומות, אישונים מורחבים, עוצמה על-אנושית.
• פחד ממוות – במיוחד מוות אלים או רצח.
• פחד מחושך – ישן עם אור, נכנס למיטת ההורים.
• פחד ממים – במיוחד לשים את הראש במים, אפילו במקלחת וממים זורמים.
• פחד להיות לבד – במיוחד בלילה או בחושך.
• פחדים: חיות, כלבים, מראות, דברים מבריקים, מחלות, שדים, פציעה, שיגעון, חניקה.
• קלסטרופוביה. פחד ממקומות פתוחים [AGORAPHOBIA].
• תלונות אחרי פחד – במיוחד דברים אלימים או היכן שמוות יכול להיות בקושי נמנע.
• פחדי לילה: הילד צורח ומתיישב, הוא מלא אימה, אבל לא ממש ער, לא מקיים קשר עם ההורים או יכול לחשוב שההורים שלו מנסים לפגוע בו, לא נוח לו, לא מכיר אף אחד, לא זוכר את האירוע כאשר הוא ער לגמרי.
• תשוקה עזה לאור ולחברה.
• מגמגם [STAMMERING]. ["אם התכווצויות באות יחד עם גמגום – זה סטרמוניום"]. רמדי של גמגום, גמגום אחרי טראומה. יכול גם להיות אילמות. הפציינט יכול להראות מאמץ עז ביותר כדי לדבר והמילה יוצאת בסוף בצורה מתפוצצת.
• הרגשה של נטישה , של בהלה של ניצול – AILMENTS FROM ABUSE. כל דבר שקשור לבהלה – לחשוב על סטרמוניום. הוא צועק לעזרה. תחושת הנטישה מביאה את האדם לעשות יותר כדי ליצור קירבה. למשל ילד שנמצא בין הורים שרבים ביניהם כל הזמן ויש לו תחושה שהעולם הולך להיחרב. אז הוא נכנס לפעילות יתר [היפראקטיביות] כדי לשמור על עולמו [כמו מגנזיום קרב,]. ההיצמדות, ההיפראקטיביות – הם עשייה של משהו יותר מהרגיל. צריכים להבין את הדינמיקה של האדם כדי להבין את המצב שלו. הוא יוצר היפראקטיביות כדי למשוך את תשומת הלב אליו ואז ההורים לא יריבו.

סטרמוניום היא רמדי אקוטית ששייכת למיאזמה האקוטית. תחושת הבדידות בעולם היא אקוטית. באה לידי ביטוי ב"ALONE IN THE WILDNESS WORLD ". משהו מאד אקוטי. התקפים של בהלות וחרדות. הסיבה שהתחושה כל כך חזקה היא שאדם לא יכול לשרוד בה ולכן היא באה בהתקפים, כדי שאפשר יהיה לנוח ביניהם.

כללי:

• הקלה מחום.
• החמרה משינה ארוכה [2].
• החמרה בסתיו [2].
• הפרשות מופחתות או מדוכאות [צואה, שתן, זיעה, וסת, זיבת לידה [LOCHIA]]. מחלות כתוצאה מדיכוי הפרשות, במיוחד זיעה.
• השפעות עוויתיות [התכווצויות, עוויתות, התכווצויות שרירים, טיקים (במיוחד של הפנים), זעזועים, גמגום] מפחד ואימה.
• עוויתות תכופות אלימות. עוויתות של ילדים.
• עוויתות של חום קודח. הזיות אלימות.
• דומה לבלדונה בחום ובהתכווצויות של קדחת, אבל נשאר יותר זמן או שחוזר ונשנה.
• תנועות לא מסודרות [פרועות], חינניות או ריתמיות [קצביות], מוחמרות בראש או בזרועות.
• מחלות או בעיות לא כואבות בד"כ כואבות לו. גובר ועולה, עוצמה שיגעונית.
• צימאון חזק, במיוחד למשקאות חומציים.
• נדודי שינה בחדר חשוך. התעלפות במקומות חשוכים[2].
• הפרעה נוירולוגית מפציעת ראש, מחיסונים, מפחד, מדלקת קרום המוח.
• פרכסת, מחלה הגורמת לתנועות לא רצוניות של האצבעות והגפיים[ATHETOSIS], טלטול של השרירים או כל הגוף, טיקים, תנועות ידיים. שינה לא רעננה.

פיזי:

• סחרחורת מוחמרת בחושך.
• פנים אדומות; או שינויי צבע מהירים; עכשיו סמוקים ומיד אח"כ חיוורים.
• מכת שמש, השמש גורמת לכאב ראש.

סימפטומים חזקים ברפרטורי:

חושך ולילה:

• חרדה [ופחד] בחושך [4].
• פחד להיות לבד בלילה[4].
• תשוקה לאור[3].
• כללי – חושך מחמיר[3].
• דלוגיה – שהוא רואה דברים שחורים ואנשים שחורים.
• דלוגיה – הוא פגוע/חבול.
• דלוגיה – רואה שרביטים, שדים, רוחות כשסוגר את העיניים.
• דלוגיה – דברים מוכרים נראים זרים.
• כמיהה לאור שמש, לאור ולחברה.
• בוכה כל הלילה וצוחק כל היום.
• תשוקה לחברה, החמרה כשהוא לבד.
• דחף להימלט.
• פחד להיפגע.

מגע עם מים:

• חרדה מרעש, ממים זורמים [3], פחד ממים [3].
• התרגשות משמיעת מים זורמים [3].
• גרון – קושי בבליעת נוזלים [3].
• כללי – התכווצויות אחרי שתייה.

חיים בתא:

• דלוגיה שהוא בקבר שלו.
• פחד ממקומות צרים[3].
• פחד מתעלות[4].
• דלוגיה שלהוא כל הזמן לבד.

ההיצמדות:

• היצמדות [CLINGING] לאנשים או לרהיטים.
• היצמדות – ילד מתעורר מפוחד, לא מכיר אף אחד, צורח, נצמד לאלה שבקרבתו[4].
• התנהגות ילדותית.
• דלוגיה, הוא לבד בשממה.
• דלוגיה שהיא תמיד לבד.
• תשוקה להרוג.

הגמגום והפטפטנות:

• דיבור מבולבל [INCOHERENT] [3].
• קשיי דיבור – מגמגם[3].
• דיבור – מגמגם – מפעיל עצמו הרבה זמן לפני שהוא יכול לבטא מילה[3].
• פטפטנות[3].

פחד מחיות:

• דלוגיה, חיות קופצות מהקרקע.
• דלוגיה – כלבים מתקיפים אותו, נושכים אותו בחזה.
• דלוגיה – חיות מפחידות.

השאיפה להתערטל:

• דלוגיה הוא ערום.
• רוצה להיות ערום.
• כללי – תשוקה להיות לא מכוסה.

אוכל:

דחייה: מים[3], מים קרים, משקאות.

תשוקה: חמוץ.

החמרה: בירה, קפה.

הקלה: חומץ.

 

 

מוריסון:

הדרגה של האלימות בתרבות שלנו יצרה את סטרמוניום כרמדי יותר נפוצה, במיוחד אצל ילדים. תכופות אנחנו מצפים לראות מצבים מנטליים מאד מתקדמים או מצבי מניה במקרי סטרמוניום, אבל ישנם מספר גדול של פציינטים אשר יכולים להרוויח מרמדי זו, אשר הם נורמליים בצורה מושלמת מבחינה מנטלית.

במקרים של שלבים מוקדמים אלו אנחנו נראה רק רמזים של האלימות והפחד אשר הם רגלים בשלבים המאוחרים. בכל אופן, לכל אורך הפתולוגיה נמצא עוצמה עצומה ואנרגיה.

סטרמוניום הוא גם רמדי חשובה במחלות אקוטיות עם הזיות והתכווציות של חום קודח.

אלימות בפעולה, במחשבה, בסימפטומים פיזיים הוא העובדה המרכזית בסטרמוניום.  אלימות או פחד מאלימות. סטרמוניום היא בעיקרה רמדי של מערכת העצבים. האלימות שתכופות רואים כטיפוס נוירולוגי, באה כמעט תמיד כהתכווצות. אפילפסיה, STRABISMUS – פזילה, הפרעות שינה, הפרעות חוסר הקשבה, ואפילו סכיזופרניה הם גילויים מצויים של סטרמוניום, מצביעים כלפי השבריריות המונחת ביסודה וחוסר האיזון במערכת העצבים ועוזרים להסביר את האלימות של הרמדי. בסוג זה של התרגשות והתפרצות של מערכת העצבים שאנחנו מוצאים את רמת הפעילות של הרמדי. כל פגיעה נוירולוגית יכולה לעורר מצב סטרמוניום: חום, אלכוהול, פציעה.

במבוגרים, פציינטים סטרמוניום תכופות מופיעים ללא כל התנהגות אגרסיבית בכלל, אלא עם פחדים עצומים. הפחדים כמעט תמיד קשורים עם אלימות או מוות או עם דברים אשר מסמלים מוות [חושך, בתי קברות] או אלימות [חיות].

תכופות אחנו מוצאים מקרים אמיתיים של מניה בסטרמוניום. פציינטים אלו יכולים להיות אלימים בצורה מפחידה. מניה של סטרמוניום יכולה אפילו להוביל לזעם רצחני.

רמדי זו יכולה לרפא פציינטים עם מצבים מנטליים מתקדמים גדולים.

ילדים: ילד סטרמוניום הוא תכופות שליו במשרד , מראה מעט או בכלל לא מהאלימות המתוארת ע"י ההורה. לפעמים הילד נעשה חולמני או רדום כאשר ההורה מתאר את הבעיות. הצרות תכופות מגיעות אחרי פחד חזק כמו תאונת מכונית, התעללות מינית, עדות לאקט של אלימות בסביבה או אחרי פגיעה נוירולוגית כמו דלקת קרום המוח או דלקת המוח [ENCEPHALITIS]. האירוע המבהיל מלווה עם חלומות בלהה או פחדי לילה נוראים ולבסוף התפתחות של זעם. הזעם של סטרמוניום הוא בלתי נשלט ואימפולסיבי – כל זה, ללא מחשבה תחילה זדונית. זה בא בהתפרצות, כמעט כמו עווית או הפרשה נוירולוגית. זה יהיה בלתי רגיל למקרה סטרמוניום לפתח אלימות כזו ללא פחד חזק בצורה שווה. צריך לזכור שההורים יכולים מסיבות שונות ממעטים בדיבור לגבי הסבר על הדרגה המלאה של הפתולוגיה אצל ילד כזה.

שנקרן:

סטרמוניום הוא רמדי צמחית, השייכת למיאזמה האקוטית.

היא נוטה להיות מתוארת יתר על המידה בגלל שהיא עוסקת באחד הפחדים הבסיסיים ביותר של האדם, ההרגשה שהוא הושאר לבדו בעולם הפראי.

פציינט סטרמוניום מרגיש חסר אונים, כמו ילד שהושאר לבדו ויש רושם של סכנה. הוא הושאר מופקר, נטוש, הושאר במקום מפחיד – לבד במדבר/בשממה. [כמו ילד להורים גרושים שנקרע לשניים ונשאר עם אחד ההורים. חלק אחד חי וחלק שני מת. או גבר או אישה הנקרעים בין אהבתם למשפחתם לבין אהבתם למאהב/ת, או אדם הנקרע בין נאמנות למדינה וללאום. הוא נקרע בין שני קצוות, דבר המוביל אותו לאיבוד שליטה ואיבוד שפיות הדעת].

בהתייצבו מול המציאות הפתאומית של הסיטואציה המפחידה הזו, המוח שלו מסרב לעבוד: הוא לא יכול להכיר את האנשים סביבו, הוא פשוט נאחז שמי שנמצא שם או במה שנמצא שם ["ילד מתעורר מפוחד, לא מכיר אף אחד, צורח , נאחד במי שקרוב אליו"; "CLINGING TO PERSONS, FURNITURE "]. הוא לא נראה כמי שיודע מי נמצא סביבו, או מי שמכיר את הסובבים אותו בסיטואציה של אימה ["FAMILIAR THINGS SEEM STRANGE "]. הוא מרגיש לבד, אבוד, ומנסה לברוח מהסיטואציה שלו. אין לו תמיכה והוא בוכה לעזרה, מתחנן, מפציר, מתפלל בפאניקה שלו. כל מה שהוא רוצה זה להיות במקום בטוח ומוגן.

לסטרמוניום יש "פחד מחשכה" ו"תשוקה לאור". החושך מייצג חוסר בטחון/אי ודאות

[UNCERTAINTY], חוסר אונים [HOPELESSNESS] וכל סיטואציה כזו היא מאד מפחידה לפציינט סטרמוניום. בחושך יש אפשרות של סכנה ולסטרמוניום יש "כמיהה לאור שמש, לאור ולחברה". לסטרמוניום יש דלוגיה שכלבים תוקפים אותו, נושכים את חזהו: סיטואציה מפחידה. לפציינט סטרמוניום כל האירועים, הסיטואציות ואפילו האנשים נראים כמו כלבים ["DELUSION ,DOGS SEES "], כמו בהתקפה. ישנה הרגשה שהוא פגוע ["DELUSION, INJURY, IS ABOUT TO RECEIVE "], כאילו דברים שמסביבו יכולים לגרום נזק וחבלה. הפציינט יספר לרופא: "דוקטור, לקחתי את התרופות שלך בשבוע שעבר ומאז הקיבה שלי מרגישה גרוע יותר, אני לא יכול לספר לך כמה".

הוא נעשה הכי מפוחד כאשר דברים הם כהים, קודרים ואפלים. כאשר אין סכנה, חושך או קדרות, סטרמוניום יכול לדבר, לצחוק, לשיר, מלא חיים, רקדן

["BLACK AND SOMBRE, AVERSION TO EVERYTHING THAT IS ", "WEEPING ALL NIGHT LAUGHING ALL DAY "].

הוא מדבר הרבה על עצמו, מתרברב שהוא אמיץ, לא מפחד משום דבר ["דלוגיה שהוא גבוה", דלוגיה שהוא מיוחד, דלוגיה שהוא אלוהי"]. אבל כשבא הלילה מגיע הפחד וההיאחזות/ההיצמדות. באותו זמן,  כאשר יש אור, ישנו פחד להיות חשוף, להיות פגיע להתקפה, ואז יש תשוקה לחשכה. אבל כאשר הפציינט לא בטוח בקשר למשהו הוא רוצה אור – פחד מהלא נודע. לסטרמוניום יש רובריקה: "הריסת הבגדים, רוצה להיות ערום". ששום דבר לא יסתתר מאחורי הבגדים, ששום דבר לא יהיה בחושך. יש גם "דלוגיה שהוא ערום": לא מוגן, הוא מרגיש ללא הכיסוי המגן של הבגדים, פגיע להתקפה.

בפחד והאימה שלו, הוא מתנהג בפראות: "WILDNESS ", "DESTRUCTIVENESS ", VIOLENCE” ", "STRIKING ". כל הסיטואציה שלו כולל המחלות מפחידה אותו כל כך שהוא לא רוצה שזה יגיח יותר לעולם. הוא רוצה לסיים את זה, להשמיד, להרוס, לחסל את זה ["דלוגיה שהוא שטן", "דלוגיה שהוא רואה שטן", "תשוקה להרוג"]. הבעיות שלו מפחידות אותו ומדאיגות אותו והוא רוצה לסיים אותן. הפעולות שלו הן תמיד טוטליות.

רובריקה אחרת היא: "השפעות דתיות, רוצה לקרוא בתנך כל היום". הוא זקוק לספר עם אוטוריטה שהוא יוכל לבטוח בו ויוכל להיאחז בו בקביעות במטרה להימנע מהלא-ידוע והחשכה שהוא מרגיש סביבו. הוא מרגיש כמו ילד ללא תמיכה ויש לו חרדה בקשר לישועתו. הוא יאמר: "דוקטור, לכל מקום שתלך, בבקשה אל תישאר יותר משבוע, אחרת אני ארגיש אבוד. אם משהו יקרה, לאן אני אלך?". חרדה בקשר לישועה, כאילו שהם איבדו את תמיכתך, האדם שבו בם תלויים יעזוב והם יושארו לבד בשממה, נטושים.

רובריקה אחרת היא: "דלוגיה שאשתו לא נאמנה" .WIFE IS FAITHLESS ישנו פחד שהאדם אתו הוא חולק יחסי קירבה של אמון [הבסיס לביטחונו] יעזוב וילך, ישאיר אותו לבד, חסר אונים, בחשכה. יחסי אמון אלו הם לא רק עם בן-הזוג, הם יכולים להיות גם עם הרופא, עם המורה [גורו] שלו וכו'.

הסטרמוניום הוא טיפוס מאוים המנסה לברוח ולהימלט מהאיום. אדם שחווה את חווית השאול וחושש לשוב לשם ולכן נמצא בפחד מתמיד ובמצב של בריחה. נמצא על הסף, שבין חיים למוות, בין שפיות לאיבוד השפיות.

בין הדברים הנלווים לסטרמוניום, מצאתי גם תשוקה או דחייה לצבע שחור.

קליני:

אבסס, אנגינה, הפרעות בקצב הלב, אסתמה, הפרעות התנהגות, תאונות מוחיות, פרכסת, הזיות, שלשול, הרטבה, עוויתות של חום, פגיעת ראש, כאב ראש, שעירות יתר, ילדים היפראקטיביים, מניה, מניה-דיפרסיה, דלקת קרום המוח, דימום מהרחם, פחדי לילה, הפרעות פוביות, פזילה, סכיזופרניה, התקפי כפיון, הפרעות מיניות, גמגום.

סימפטום משלוב:

כל שניים מתוך הפחדים הללו: חושך, מוות, להיות לבד, חיות, מים.

*בעיות מזג ופחדים או חלומות בלהה.

*עוויתות ופחדים.

ראש:

משיכת פתע של הראש. פגיעת ראש.

כאבי ראש חמורים, מוחמר בשמש. הראש מטלטל בזמן כאב ראש.

עושה עוויות [GRIMACING], טיקים, עוויתות, חריקת שיניים.[BRUXISM].

דלקת קרום המוח, דלקת המוח, או תלונות העולות מבעיות אלו.

הפחד מבוטא בפנים או בעיניים.

STRABISMUS – פזילה, ראייה כפולה, אישונים מורחבים.

לשון יבשה וסדוקה.

שעירות יתר [HIRSUTISM].

מערכת העיכול:

תשוקה למתוקים.

שלשול מסריח.

שיהוקים אלימים.

צמא גדל.

מערת איברי המין והשתן:

תשוקה מינית אלימה, אגרסיבי, שפה וולגרית, מופקר.

אוננות.

פציינטים עם היסטוריה של גילוי עריות או כל סוג של התעללות מינית מפחידה.

נוגע בקביעות באיברי המין שלו.

הרטבה, במיוחד אחרי פחד.

דימום מהרחם [METRORRHAGIA].

חזה:

אנגינה. הפרעות בקצב הלב.

שיעול כרוני וברונכיטיס. אסתמה עוויתית.

גפיים:

כאב במפרק ירך שמאל או אבסס.

עור:

אבסס.

השוואה:

HYOS – מניה, ביטוי מיני, דברנות, אלימות וכעס, מקלל, עוויתות.

BELL – עוויתות חום, כעס ומניה, פחד מכלבים, אישונים מורחבים, כוח מוגבר במניה או בהזיה.

VERAT, CUPR, LACH, ANAC, MED, KALI-BR.

 

<COMPARE>

(1) Hyos. and Bell. It has less fever than Bell., but more than Hyos. It

causes more functional excitement of the brain, but never approaches the true

inflammatory condition of Bell.(1) Metrorrhagia, from retained placenta with

characteristic delirium, Sec.

(2) Pyrog. with fever and septic tendency.

(3) Delirium, Bell., Lach., Agar., Cupr., Zinc.

(4) Illusions of shape, Bapt., Petr., Thuj.

(5) Erysipelas, Bell., Rhus-t.

(6) Stuttering, unable to combine consonants with vowels, Bov. Bright light

causes convulsions, Kali-br.

(7) Better light, Stront.

(8) Hears voices from far off talking to him, behind him, Anac.

(9) Loquacity, Cupr., Hyos., Lach., Op., Ver.

(10) Laughs and weeps by turns, Aur., Puls., Alum., Lyc., Caps., Graph.,

Phos., Sep., Sulph., Verat.

(11) Tetanic convulsions worse touch and light, Nux-v.

(12) Desire to escape in delirium, Bell., Bry., Op., Rhus-t.

(13) Rabies, Lyss.

 

המחלות המטופלות:

• הפרעות מערכת העצבים הקשורות הפחדים, בפרכוסים ובעוויתות חזקות של השרירים. הפחדים העיקריים הם חושך, מים ואלימות.
• לטיפול בסיוטי לילה או בתופעות המתרחשות לאחר פחד גדול, בעיקר אצל ילדים. ילדים ומבוגרים הנזקקים לרמדי מגמגמים לעיתים קרובות בגלל עצבנות.

סימפטומים נוספים: השתנה או הזעה מופחתים, פרכוסים וטלטולים כמו במחלה של רגליים עצבניות, אפילפסיה, דלקת קרום המוח ואירועים מוחיים וכן צימאון גדול, במיוחד למשקאות חומציים.

• תרופה חשובה להורדת חום גבוה אצל ילדים.

 

תמצית מתוך ויטולקס:

כפי שתואר ע"י קנט, הדבר הראשון שמרשים אותך בקשר לסטרמוניום הוא האלימות של המצב הנפשי. זהו מצב מאד אקטיבי, מטריד ורדוף.  האדם נמצא מחוץ לשליטה, הרסני, אפילו זדוני בהתנהגותו. זוהי הרסנות של כל הסוגים – כנגד אנשים אחרים או כנגד עצמו, מכה, נושך, קורע, צורח, מקלל – אבל הכי מיוחד, מנפץ דברים. מצב כזה יכול להתפרץ  בפתאומיות ואז להירגע אחרי זמן מה, אבל האדם אינו משוחרר מזה. אופייני שזוהי מניה כרונית או מתדרדרת לעיתים קרובות על פני תקופת זמן, יותר מאשר רק התקף פתאומי של זעם.

התהליך הראשוני במצב של סטרמוניום הוא התפרצות לא נשלטת של התת- מודע, המובילה לאלימות, התנהגות אגרסיבית. באדם בעל חושים נורמליים התוכן של התת- מודע – האבולוציה, רמת האינסטינקט החייתי – נשמרים תחת שליטה הדוקה ע"י תפקודי המוח הגבוה, המודע, ההשפעות החברתיות והתרבותיות, הערכים המוסריים והדתיים. כאשר אדם נעשה משוגע, רוב הצלילות של בקרות אלו אובדות, או נהרסות, כך שההתנהגות סוטה מהנורמה.

במצב של סטרמוניום האינסטינקטים של התת-מודע מתפרצים עם פתאומיות נוראה ואלימה

וזה מביא למצב שאין כל סיכוי למנגנונים הנורמלים לייסד איזושהי דרגה של שליטה.

סוג זה של שיגעון נראה ברוב המקרים הקיצוניים. זה יכול להיות אינדיקציה ברוצח המונים אשר פתאום מתחיל להרוג הרבה אנשים ללא הבחנה; כמובן שאי אפשר לתאר רכות במצבים כאלה [רמדי אפשרית אחרת יכולה להיות נקס ומיקה], אבל לסטרמוניום חייבת להיות לפחות מחשבה על מקרה כזה. אפשר לחשוב על סטרמוניום כסוג מנטלי של פציינט שנראה שאין לו ברירה חוץ מאיפוק חזק בתא מרופד.

אחת המגבלות של הרפרטורי היא שהוא לא מצביע על המצבים של התפתחות הסימפטומים. לפיכך, כאשר יש הרבה רמדיס רשומות הרובריקה "אלים", אין דרך לגלות באיזה מצב האלימות נעשית ברורה.

בסטרמוניום למרות שהמצב של התקפת האלימות קורה בפתאומיות, ישנם שלבים ניכרים לפני כן. הכרת השלבים הללו מאד מועילה להחלטה על המירשם.

המקרה המקורי של שיגעון סטרמוניום הוא שוק פתאומי. זה יכול להיות פחד חמור, שוק מנטלי, פציעת ראש, או חום שתוקף את המוח [אם זה האחרון, זה כמעט בטוח שיהיו עוויתות או התכווצויות אפילו בחום יחסית נמוך]. ההתגלות של התת-מודע מתחילה להראות את סימניה ע"י סימפטומים כמו פחד קיצוני מחושך – הם זקוקים לאור במשך כל הלילה. יכולים להיות פחדים לא רגילים כמו פחד מבתי קברות [פרח הסטרמוניום בד"כ נמצא גדל בבתי קברות], פחד מתעלות וממקומות סגורים, פחד אפילו מהסתכלות על הרבה מים, פחד מכלבים. סימפטומים מיוחדים יכולים להיות מופעלים בלילה בחשכה – ישנה החמרה מוחלטת מהחושך – או כאשר מסתכלים על משטחים של גושי מים. בספרים נאמר שסטרמוניום מוחמר ע"י חפצים נוצצים כמו מתכת מבריקה, מראות, אש, לניסיוני, יותר נפוץ לראות זאת בהקשר של גוש של מים. באופן סימבולי, סימפטומים כאלה מייצגים סימנים מוקדמים של התפרצות של התת-מודע, בקושי נשלטת. אח"כ יכולים להיות עוויתות בחלקים שונים של הגוף – העיניים, הצוואר, הגפיים.

השלב של השיא הוא התפרצות חסרת מעצורים של התת-מודע לשיגעון אלים. אתה יכול לקבל טלפון מאדם קרוב שהפציינט פתאום התחיל לנפץ חלונות ורהיטים ומאיים להרוג את בני המשפחה. זהו סוג הפציינטים הזקוקים מיידית לאשפוז, כליאה או תרופות ארגעה בגישה האורתודוכסית. כאשר אתה רואה את הפציינט, הוא אגרסיבי ולא בשליטה, או שהוא יושב על הכיסא בתנוחה מאובנת ומראה פראי בעיניו, חרדה מקמטת את מצחו, האם לקפוץ או לברוח מהבית בכל רגע.

בתשאול אתה מגלה שהוא עומד על כך בתקיפות שיהיה אור כל הלילה ויש בו תשוקה חרדתית לחברה כל הזמן. יתכן שהוא נשאר ער כל הלילה בבכי, אח"כ צוחק באופן מוגזם במשך שעות היום.

אם יושאר ללא טיפול, מקרה כזה יכול בצורה בלתי נמנעת להיות מאושפז וכלוא. עם הזמן, המצב המנטלי יתנוון לתוך להפרעה התכווצותית, או סינדרומים כלליים של סינדרום מוח אורגני או שיגעון.

יש קשר לכלבת או לבעת מים – סטרמוניום לפעמים ירפא מקרים כאלה. מצב הידרופובי  גם מופעל [הטריגר שלו] ע"י מים, לראות או לשמוע מים. ישנה גם דחייה חזקה לשתות מים.

לסטרמוניום יש גם דלוגיה חזקה של להיות מותקף ע"י כלבים, פחד מכלבים שיכולים לתקוף אותו.

המצב האקוטי של סטרמוניום יכול להיות מושווה לבלדונה. יכול להיות חום גבוה של התפרצות פתאומית, במיוחד הנגרמת ע"י דלקת המוח או קרום המוח. בסטרמוניום החום יכול להיות או לא להיות גבוה כמו של בלדונה, אבל החום של סטרמוניום מתדרדר או מתמשך, בניגוד לחום השוכך זמנית אצל בלדונה. יכול להיות שניתן בלדונה עם האפיזודה הראשונה, אבל אם החום חוזר, לבלדונה אין יותר ערך. חייבים לחפש רמדיס אחרות. אם יש אלימות, הזיות אגרסיביות, עם תמונה אופיינית של בלדונה של פנים סמוקים, אישונים מורחבים, פה יבש, עוויתות וכו', אז סטרמוניום צריך לפחות להילקח בחשבון.

ההזיות של סטרמוניום הם כפי שתוארו קודם – ניפוץ דברים, נשיכות, קריעות בגדים, הכאה, גידופים וכו'.. הוא לא מודע לסביבתו, לאנשים אחרים ואפילו לסבלותיו. בפעילות זו הוא יכול להראות עוצמה של סופרמן [כמו טרנטולה]. הילד יושב במשרד בצורה נוקשה, לופת את הכיסא בפחד, מסתכל עם מבט פראי בעיניים, מוכן להסתער או לברוח. כאשר המניה האקוטית נרגעת, הפציינט נכנס למצב חילופי של חרדה וייאוש.

חייבים להיות מודעים בלימוד הרמדיס היכן המוקד של הפעילות נמצא.

בסטרמוניום הפוקוס קשור בתת-מודע, יתכן אפילו באופן ספציפי מרכז הזעם של ההיפותלמוס. ישנו סינדרום קליני ידוע לנוירולוגיים העוסקים בפציעות ראש הגורמים סדק/שבר בגולגולת ונזק להיפותלמוס, ויוצרים באופן ספציפי סוג של זעם וחוסר אוריינטציה המתוארת הסטרמוניום. תמונה דומה יכולה לקרות בהרעלות אלכוהוליות קיצוניות בצורה חמורה, כאשר האדם מאבד את כל השליטה ונופל לזעם אבסורדי [לא רציונלי].

סטרמוניום גם תוקף בעוצמה את מערכת העצבים הפריפריאלית. במיוחד הוא מייצר מצב עוויתי של מערכת עצבי השרירים. יש בו תועלת משמעותית לעוויתות של ילדים הסובלים מפגיעת לידה או צהבת לידה. זה יכול להקל את הסוג העוויתי של שיתוק הנראה בקורבנות שבץ ונזקים נוירולוגים אחרים.

יש גם תנועות קצביות, חינניות, לא רצוניות של פרכסת [COREA] – במיוחד בגפיים העליונים הפגועים. שוב, ההדגשה היא על מצבים של חוסר שליטה  ופעולה לא רצונית של מערכת העצבים.

למרות שזה פחות פוגע, לסטרמוניום יש השפעה מסוימת על הרמה הפיזית.

כמה הדגשים:

כאבי ראש אשר מוחמרים ע"י השמש, מורעים מחום, מורעים משכיבה ומתנועה, בד"כ ממוקמים בעורף, אבל יכולים להיות במצח.

דלקת קרום המוח מדיכוי דלקת אוזניים תיכונה.

לחץ של העיניים מלימוד מתמשך. פזילה אם נגרמת ע"י חום של המוח או פציעת מוח. אבססים כרוניים, פרונקלים ומצבי זיהום, במיוחד כאשר מתלווה ע"י עוויתות והתכווצויות שרירים.

ישנו כאב חמור בירך השמאלי [סימפטום בולט ברפרטורי].

שיעול מיוחד הנגרם ע"י הסתכלות לתוך אור בהיר או לתוך אש. תחושת החנקות כאשר המים נוזלים על הראש שלו.

באנשים זקנים, עצירה של ההשתנה בגלל עווית של שלפוחית השתן.

כך, בהשוואה עם רמדיס אחרות, הנקודה להדגשה היא זדוניות, אלימות, אגרסיביות, התפרצות בלתי נשלטת של הלא-מודע, במיוחד במניות כרוניות ומתארכות.

סטרמוניום הוא הכי אלים, אחריו בלדונה ולבסוף HYOSCYAMUS.

האלימות של הבלדונה היא לרוב למצבים אקוטיים. בזמן הזיות של בלדונה אנחנו רואים את הפציינט רוצה לטפס על הקירות של החדר. הוא יוצא מהמיטה, עם חום מאד גבוה ורואים אותו נאבק לטפס על הקירות עם מצב פראי. הדלוגיות של בלדונה גם הן יכולות להיות לוחצות, במיוחד בסגירת העיניים. הכאת אנשים היא גם כן סימפטום חזק של בלדונה.

היוסקימוס הוא יותר פסיבי בשיגעונות שלו, נעשה אלים כאשר הוא מונע ע"י קנאה קיצונית או כאשר נדחף לקיצוניות. תשוקה להכות היא סימפטום חזק של היוסקימוס.

הזעם של טרנטולה קורה יותר בהתקפים פתאומיים.

המצב של ורטרום [VERATRUM] הוא פעיל ואנרגטי כמו סטרמוניום, אבל בד"כ לא אלים, חוץ מאשר בנסיבות קיצוניות.