LAC  HUMANUM – לק הומאנום – חלב אם (Lac – h)

חלב אם.

לק הומנום מקורו מהאדם, מהמדבר.

חלב אם מכיל הרבה פרוטאינים, כולל נוגדנים ויש לו טמפרטורה נכונה. קולסטרום (חלב לידה) הוא הנוזל הצהוב המופרש בשעות הראשונות אחרי לידה, מורכב בעיקר מלימפוציטים ואימונוגלובין. זה מקדים את יצור החלב.

וורמולן: "הזנת שד מסייעת לקשר הנפשי והפיזי בין האם לילד. חלב אם, לכן, עדיף על הזנה מלאכותית. "חלב הוא המזון של החיים החייתיים המוקדמים ולכן מתאים להתחלה של הטבע הפיזי הפנימי ביותר שלנו". כאשר תינוק שותה חלב אם, כלומר ספיגת ישות אנושית פשוטה, זה מייצר את הביקושים הקטנים ביותר של מערכת העיכול. חלב מחזיר אותנו לאדמה ומאפשר לנו להזדהות עם המין האנושי. אם אנחנו מחוסרי חלב, זה יעודד בנו את הנטייה לאהוב כל דבר שבא מהאדמה. אנחנו נאבד את הקשר שמאחורינו עם אותם דברים בארץ אשר גרמו למצב האנושות. במטרה לא להיות פנאטיים (קנאים) ולא לגרום להתנכרות מהרגשות האנושיים ומהפעילות האנושית, נגרום לעצמנו להרבות בשימוש בחלב – אפילו כמבוגרים".

הרמדי משפיעה לעומק והיא רמדי לחיים. עוזרת לנו לשנות דברים מאד מהותיים. מבחינה זו היא דומה לקרצינוזין ולרמדיס של המיאזמות הספליתית, הטוברקולינית והפסורית.

איך יכול להיות שחלב אם יכול לגרום לפרובינג?

זהו חומר בסיסי בחיים, שכל אדם גדל עליו. חלב אם מתאים לגיל מסוים וכשאדם מבוגר לוקח חלב אם, הוא יכול לעשות פרובינג, כי זה לא מתאים לגיל שהוא לוקח אותו. חלב האם הופך להיות למשהו שלא מתאים לזמן שלו מבחינת החומר.

בתקופה המודרנית יש הרבה מאד תינוקות שלא ניזונים מחלב אם ולכן כל המהות של חלב אם חסרה להם. אנשים שלא ינקו בקטנותם, יתכן שתהיה להם בעיה בסיסית בחיים.

עשו פרובינג על חלב אם בכמה קבוצות של אנשים. באנגליה עשו את הרמדי מחלב של אישה אחת בריאה מאד. בבלגיה לקחו חלב מכמה נשים וערבבו. מעדיפים בד"כ את הפרובינג של בלגיה, כי יש בו יותר אינפורמציה.

לק הומנום יכול לתקן כל מה שקשור להנקה, לחוסר הנקה.

התחושות שיצאו עם הלק הומנום והסימפטומים שהלק הומנום מרפא:

1. ייאוש ודיכאון עמוק.
2. כל מיני סימפטומים שקשורים בהתעללות מינית (גם גבר וגם אישה). כל התעללות, גם פיזית או מילולית. גם כאשר לאדם יש תחושה כאילו התעללו בו, פיזית או מילולית.
3. בכל מקרה של פתולוגיה עמוקה, כאשר קשה לנו לתרגם אותה לרובריקה של סימפטומים. במקרה שקשה לשים את האצבע על תמונה של סימפטומים, כאשר יש בעיה כל כך מורכבת ועמוקה שקשה לזהות את הסימפטומים, נותנים לק הומנום.
4. כל בעיות האכילה – בולמיה, אנורקסיה, השמנת יתר, עליה וירידה קיצונית במשקל.

מעצם היותה רמדי שהיא הבסיס התזונתי הראשוני של האדם, רואים שהיא מטפלת בכל בעיות ההזנה העמוקות והבסיסיות ביותר. בעיקר אם יש ברקע איזושהי בעיה שדיכוי התעללות, בעיות בתקופת היניקה, הפסקת הנקה ודיכאון של האם.

אחת הרמדי לדיכאון שלאחר לידה.

5. סימפטומים שקשורים לפרוגסטרון (הורמון נשי), כאשר יש בעיות במחזור, בעיות ביוץ או תופעה של בצקות.
6. ציסטות בכליות. מהניסיון – הרמדי ריפאה ציסטות ובחלק מהמקרים עצרה את ההתפתחות שלהן.
7. מערכת חיסון חלשה. החיסון הראשוני של התינוק מבוסס על חלב אם. מאפיין ילדים קטנים שנדבקים מהר במחלות. כל חיידק קטן מדביק אותם. משהו בבסיס חלש. ילד חלש – חסר חוסן לחיים. בחלב אם נותן את החוזק הפיזי והנפשי לחיים.
8. אחד הסימפטומים המאפיינים את הרמדי – דחית חלב ודחית חלב אם. תינוק שיש לו קושי בקבלת חלב אם, שמגיב באלרגיה על חלב אם.

Generalities – Food – Mother milk, agg.

9. כל סוגי הבעיות ביחסים של אימא וילד, קשור באהבת אם והזנת אם ותחושת הביטחון שהאימא נתנה. לדוגמא: תינוק או ילד עם עצירות – חייב להיות קשור לאימא.
10. תחושת טרור שבעולם החיצוני. אדם שמתאר את העולם החיצוני כאיום, פחד עמוק מהעולם החיצוני, להיכנס לתחושה של תינוק שעטוף בזרועות אמו, כשמשהו מתקלקל בהגנה האבסולוטית הזו, הוא מרגיש את שיא הפחד. התחושה הזו מופיעה גם ב- STRAMONIUM ובקלקריה קרבוניקה שיש בהן בסיס של חלב. (ילד שמתחיל לגמגם אחרי בהלה, או כל דבר אחר שקורה אחרי בהלה – כמו אקונייט וארניקה). בעיה של איום קיומי.
11. סימפטומים מוזרים שקשורים לתשוקה לג'ינג'ר (כשיש בעיות בפטמה, בזמן הנקה, שמים קומפרסים של ג'ינג'ר), תשוקה לחמוץ (החלב מחמיץ באוויר ומרגישים את החמוץ). אדם לק הומנום מחפש את טעם הילדות (קשור לאוויר).
12. תחושה שהלשון משוכה לאחור לכיוון הגרון. יש הרבה סימפטומים שקשורים לפה. אדם ששותה ובורחים לו הנוזלים מצדי הפה (כמו לתינוק בהנקה). שרירי הפה לא מחזיקים את הנוזלים. נוזלים שחודרים לגרון וגורמים לחנק.

תוספות:

לק הומנום מתייחס לכל מצב של קונפליקט שהאדם נמצא בו.

כאשר קיים פיצול בין האגו והאנושות. כלומר, זהו פיצול בין הערך העצמי והחיבור החברתי. בין הרוחניות והאגו.

בלק הומנום יש אותו מודל שרואים בפלדיום – ככל שאעשה יותר, אהיה יותר טוב.

זהו צורך אנושי [כמו שקרצינוזין אומר]. זוהי התחושה האנושית.

בכל מצב בו האדם נמצא בסיטואציה של חוסר אמון, חוסר אמון בחברה, חוסר אמון כלפי ההורים – לחשוב על לק הומנום.

גם כאן יש צורך להיות מוערך, הרבה פעמים אפילו להיות מפורסם. כאשר יש פיצול – מצד אחד להיות מפורסם [כמו פלדיום] ומצד שני צורך לשמור על צד רוחני של האינדיבידיואליות שלנו, לא לתת יותר מידי.

ללק הומנום יש צורך שהכל יהיה בשליטה, כדי להרגיש בבית [גם לקרצינוזין]. "אם שמים את העולם קרוב לבית, יש לנו שליטה עליו".

יש צורך, כמו בקרצינוזין, לעזור לקרובים. בלק הומנום יש תחושה בסיסית של נטישה [כאילו ננטש ע"י חברים וקרובים].

יש צורך לנשוך משהו.

הדגש בלק הומנום מאד דומה לליקופודיום – הצורך ביותר !! לא להסתפק במה שיש. לק הומנום תמיד יראה מה שחסר ולא מה שיש.

זה מביא את האדם לצורך בטיולים או להגיע לאש [ליקופודיום].

רמדי חשובה לחומציות בקיבה [לסובלים מצרבות] – גם בהריון [אפשר לתת CH12 או CH30] וגם אחרי ההריון או בכלל.

אזורים:

קרומים ריריים (פה, גרון, קיבה), איברי מין נשיים.

סימפטומים מובילים:

מנטל:

-צורך בשליטה.

"צורך לשים את העולם קרוב לבית, במצב תקין (בסדר). חוסר סדר מחמיר" [כמו קרצינוזין].

-אדישות לכל דבר. מנותק (DETACHED).

אדישות לסבל של אחרים.

-הרגשה של בידוד.

יש להם הרגשה של בידוד מהעולם. אולי ההרגשה החריפה הזו של בדידות באה מאובדן שביעות רצון פעם אחת שהתנסו. הם נעשים מנותקים ויש להם סוג של רדימות/חוסר תחושה לחיים.

-חלומות על תינוקות ומוות.

-עצמאות מול תלות.

-מצב של תלות מאופיין ע"י: תשוקה שיהיה להם משהו בפה (מציצת אגודל), תשוקה מחזורית להיכנס לחיק האימא ולהתגפף, התנהגות נסוגה (רגרסיבית).

כללי:

-עלית אנרגיה (כמעט כל הפרובינג התנסו בהגברת אנרגיה).

-אכילה לקויה (ליקויים באכילה) ותנודה עצומה במשקל הגוף.

-תשוקה לדברים מתוקים, דברים חמים, שוקולד, ג'ינג'ר.

-סלידה למזונות חמוצים.

– רמדי חשובה לחומציות יתר בקיבה [צרבות]. אפשר לתת גם בהריון.

-חלב – תשוקה, דחייה והחמרה.

-תשוקה למלח.

-הגברת התיאבון. תיאבון מוגבר.

-מחזור כהה, חום או קרוב לשחור.

-גרון כואב או פה כואב. יחד עם הרגשה שהלשון משוך אחורה, יחד עם סדקים בצדי הפה, יחד עם דליפת נוזלים החוצה מהפה או לתוך קנה הנשימה (גורם לשיעול).

-בחילה, מוחמרת מאכילה, מתנועה יחד עם גיהוקים קבועים.

החלב בעל טעם חמוץ (או מאד מתוק).

-כפות רגליים רכות וספוגיות, כאילו היו במים יותר מידי זמן.

-חוסר תחושה (מיוצג ברמה הפיזית).

יש תיאוריה שבנה ההומיאופת טונוס סמית מבלגיה – הוא הגיע לרמדי גם דרך מדיטציות. לכן הוא הגיע לידע עמוק מאד. הוא טוען שהבעיה המרכזית ברמדי קשורה לתהליך שנקרא – INCARNATION – כניסת הנשמה לגוף (גלגול נשמות). תהליך שהנשמה בוחרת את הגוף. זה נקשר לבעיה בחיים הנוכחיים של אותה ישות. התהליך שכאשר הגוף קורם עור וגידים וניצוץ הנשמה צריך להתחבר לגוף. כל התהליך של ההריון הוא תהליך INCARNATION. תשעה חודשים נבנה הקשר בין ניצוץ הנשמה לגוף. כאשר התהליך בהריון משתבש, ולא חשוב באיזה שלב, יש לנו בעיות לאורך כל החיים. כאשר אנחנו נמצאים במצב כזה – האדם מחפש את התיקון לשיבוש כל החיים.

תחושת הרצוי –

תחושת הרצוי היא אחת התחושות הבסיסיות של האדם. מתחיל בהריון – כשהאמא רוצה את ההריון, ממשיך ברצון ללדת, ממשיך ברצון שיהיה לתינוק טוב. כל התהליך של הלידה והשלבים הראשונים הם המשך ל- INCARNATION. ההתחברות בין הנשמה לגוף לא נגמר בלידה אלא ממשיך לפחות 4 חודשים ראשונים. יש הטוענים שעד שהמרפס נסגר.

(אם האב לא רוצה את התינוק, האם נמצאת בקונפליקט ואז התינוק נולד בתחושה של מאבק על החיים שלו).

כל השאלה הקיומית של רצוי (אני רצוי או לא רצוי) באה לידי ביטוי בהרבה רמדיס. לא כל טראומה שהאם עוברת בהריון בהכרח עוברת לתינוק. זה תלוי בנטייה המוקדמת (PREDISPOSITION) של הילד.

האישה שייכת לספירת הבינה בקבלה – שורש "בונה" – תפקיד האישה לבנות.

הגבר שייך לספירת החוכמה – הוא זורק את הרעיון (הזרע) והולך.

עד גיל שנה ממשיך תהליך ה- INCARNATION. הביטוי לכך שהתינוק עובר את תהליך ההתנתקות מהאם היא במקורות המזון שלו. הוא נגמל מהאם ע"י שינוי מקורות המזון, נזקק למזון אחר, פחות תלוי בהנקה. ההתנתקות הראשונה של התינוק מהאם היא בניתוק הטבור. השלב השני צריך להיות התנתקות טבעית של התינוק מהאם. כאשר אין מספיק קירבה בשלב הראשון, לא יתאפשר הניתוק בשלב השני עד זמן מאוחר.

אם אין מספיק קירבה לאם בשלב הראשוני, יש פחד להיכנס לעולם, להרגיש חלק מהעולם, כי כל נושא של תחושת השייכות הוא הנושא המרכזי של הרמדי. כשהתינוק נולד הוא הכי שייך לאם. אם התחושה הזו מתממשת ומסופקת, הוא יכול לבוא לעולם ולהגיד "אני פה ואני רצוי". אם התחושה לא מתממשת – יש את התחושה שראינו בלק קניניום – חוסר כבוד עצמי, חוסר הערכה עצמית, חוסר יכולת להתמזג עם ההוויה, עם החיים, ההוויה הקיומית, הבסיסית – יהיו קשיים לחפש עבודה, להתחבר לעבודה, למצוא בן זוג, להתחבר לבן זוג, חוסר יכולת להסתדר בעולם. תחושה של פיצול בין גוף לנפש. הפיצול בא לידי ביטוי בתחושה של סחרחורת, האדם מרגיש כאילו אין לו רגליים או כאילו הרגליים רכות.

התחושה הזו מוזכרת גם ברמדי תויה (גם שם יש קושי עם האם).

יש פה פיצול בין דחייה מהאימא וגם משיכה לאימא. פיצול בין שולט לנשלט. הפיצול נובע מבנית הזהות העצמית.

הזהות העצמית נקבעת במצב שהאם מחזיקה את התינוק וקובעת את הגבולות שלו – אז נבנית הזהות העצמית. למעשה, הזהות העצמית היא הביטוי האינדבידיואלי שלנו, אשר נותן לנו את הכוח והיכולת להתחבר עם אותה נשמה ייחודית שלנו בחיים האלה – לעשייה, להתבטאות, למימוש עצמי.

פחד להתמודד עם החיים לבד.

כשיש בעיה בגמילה, בתהליך היניקה, יכולים להתפתח קשיים בהתמודדות בחיים. אז נוכל לראות את הביטוי לקשיים דרך מערכת היחסים הבינאישית, יחסי סימביוזה (חיי שיתוף, יחסי גומלין). הדבר הבולט ביותר הוא שתהיה סימביוזה תלותית. ימשיך להיתלות על אחר כאילו הוא האימא שלו. בהתחלה יכולה להיות תלות בהורים. אם התלות בהורים לא מיצתה את עצמה – האדם ילך עם התלות לכל מערכות החיים. ביחסים משמעותיים יפתח תלות. האדם יהיה עסוק בנושא התלות ויהיה עבד לקונפליקט – תלוי או לא תלוי.

נוכל לראות תופעה של ילדים תלותיים מצד אחד ומרדנים מצד שני. האדם מתמרד בתלות. אז נראה אדם שמגיע לגיל 15 ויגיד "אני יכול לפרנס את עצמי". יעזוב את הבית, לא יהיה מוכן לקבל עזרה מההורים. זה נובע מפחד גדול בתלות.

אדם שהבעיה לא מטרידה אותו, יעזוב את הבית בגיל המתאים וייקח מה שהוא צריך. לעזוב את הבית בגיל צעיר זה קיצוני וזה מצביע על תלות גדולה מאד. זה פיצוי על החסר. אדם שהופך להיות עצמאי בצורה מופגנת ומופרזת, מרגיש תלוי בפנימיות שלו. הוא נאבק בפחד להיות תלוי.

נקודה נוספת בולטת בלק הומנום – חוסר גבולות. יש קונפליקט – מצד אחד אימא שדואגת יותר מידי לילדים שלה ומצד שני יכולה להיות תחושה שחודרים יותר מידי לגבולות שלה, דבר שיוצר אצלה כעסים ותסכולים.

באיגנציה יש קונפליקט בין האישה המודרנית ובין האימא, בין האישה האידיאלית ובין מילוי הצורך האמיתי שלה כאדם, כאישה, כאינדיבדיואל. הקונפליקט יכול להביא את האדם להרבה עצבנות. איגנציה היא רמדי של עזרה ראשונה, אבל יש בה את הצד החזק של לק הומנום. התפקוד כאימא ושמירה על הגבולות שלה – לא להתערבב עם הילדים שלה. יש נטייה לאימא להתערבב ולאבד את הזהות העצמית. יש פינוי של כעסים. האדם מוצא את עצמו שהלך לאיבוד בתוך המערכת. כשיש איום על הזהות האמיתית שלה, היא מתפרצת. האימא והתינוק הם יחידה אחת ולכן יש את רעיון החדירה.

הרעיון של פחד מחדירה יבוא לידי ביטוי במקומות שונים בחיים שלנו. זה יכול לבוא לידי ביטוי בפחד מחדירה לפרטיות שלו. זה יכול לבוא דרך הצד הפיזי והנפשי. לפחד מחדירה במשגל. כשמנסים להבין מאיפה בא הפחד מחדירה שיכול להיות מתורגם לכאב בחדירה, צריך לראות איפה האישה חסמה את עצמה מחדירה אליה.

נתרום מורטיקום מתאים לבעיה של פחד מחדירה. בלק הומנום יש היבט יותר עמוק שיכול לבוא מתקופה מוקדמת. אימא שתשמר את האמביוולנטיות ולא תיתן לילד לחדור לגבולות שלה, התת מודע שלה יכול ליצר פחד מחדירה. יכול לבוא לידי ביטוי בפחד מכל דבר שנכנס אליה. מחט או זריקה, כל דבר חודרני.

בלק קניניום יש גם פחד מחדירה, כי לא סומכים על בן הזוג, שמא יהפוך פתאום לחיה.

צפוי שיהיו בעיות שקשורות לעור – אקזמה, פסוריאזיס. העור מסמל את הגבולות שלנו. כדי לטפל בבעיות אלו, צריך ללכת למשהו מהותי כמו לק הומנום.

לק הומנום מתאים לילדים יתומים או ילדים שקרו להם משברים בגיל הילדות – גירושין, עזיבות, חסר בהורים.

התנהגות ילדותית, יכול להיות מצב אמביוולנטי – ילדה שתיקח את תפקיד האימא ומצד שני יכולה להיות ילדותית. במצב של יחסים לא טובים בין ההורים, יהיה ילד שייקח אחריות על ההורים. בתחושה ובתפקוד תופיע הדואליות של אימא וילדה.

קונפליקט בין אנוכיות לבין אובדן הזהות העצמית.

קונפליקט בין האני והחברה. בין נתינה וקבלה. התחשבנות.

במהלך ההנקה האימא כל הזמן נותנת והתינוק מקבל. כשפעולה כזו באה עם התניות, האדם נאבק כל הזמן על הקבלה ויש לו חוסר הבנה לגבי הנתינה.

כשהתהליך נעשה בצורה בריאה, לילד אין קונפליקט ויש הרמוניה בין נתינה וקבלה. יש אנשים שלא יכולים לקבל מחמאה. יחיו בביטול עצמי בצורות שונות.

בפרובינג של שנקרן הוא רואה את הקונפליקט שראינו בין האגואיזם שיש לאדם ואין לחיה. האדם נמצא בדילמה בין להיות אגואיסט ובין לתת.

בגן עדן התגבש האגו של האדם שהוא אחד ההבדלים בין האדם לחיה. החיה פועלת מתוך אינסטינקטים, האדם חי באגו מאד מחושב. מחושב בין האני לבין החברה.

דילמה נוספת ששנקרן מדבר עליה היא האם אני בוגר מספיק, האם אני יכול להתנתק מהאימא וממערכת תלותית – לעולם. הביטוי של הדילמות יכול לבוא דרך היציאות. רואים את עניין היציאות אצל ילדים – זה דבר שמתפתח. הילד עובר תהליך של גמילה מהיציאה האינסטינקטיבית ליציאה מודעת. הילד שולט דרך הצרכים שלו במערכת המשפחתית שלו, בעיקר באימא. זה אחד המנגנונים המרכזיים שדרכם אנו מבטאים את הבשלות, את הבגרות. כשילד לא מוכן לעשות את צרכיו ויש לו עצירות קשה, זו מניפולציה קשה נגד האמא. הצואה זה חלק מהשלמות שלו, חלק מהפנימיות של האדם. יש קשר בין ההבנה של האדם ומערכת העיכול. דרך הצואה נראה את האינפורמציה לגבי מה שהאדם עובר. יש שימוש בכלי זה ככלי תקשורתי. סביב זה יכול להסתובב כל העולם של המשפחה. זה ממשיך לשרת את האדם עד גיל מבוגר.

יש ילדים שמשחקים בקקי שלהם. כך הוא משתמש בפסולת שהגוף מוציא. צריך לשחרר את הקקי ולהמשיך הלאה.

לק הומנום היא רמדי שמאפשרת את ההתנתקות מהאימא ויציאה לעצמאות. דרך הצואה הוא שולט באימא ואפשר גם בשתן. יש פה אלמנט שאנחנו גדלים עליו, אלמנט של ניקיון. ניקיון פנימי וחיצוני. מלמדים ילדים הרגלי ניקיון. חיה לומדת לבד, זה אצלה אינסטינקט, היא לא צריכה ללמוד. לילד לא היו בעיות עם הצואה והעצירות, אם לא היינו מאיצים תהליכים. אם כופים עליו בגיל מסוים שהוא צריך לעשות קקי במקום מסוים, אפילו אם זה לא מתאים לו, זה יכול ליצור בעיות והוא ישתמש בזה ככלי.

יש בעיה לרמדי – לאנשים לפעמים יש בעיה ללכת לשירותים. יש אנשים שלא הולכים לשירותים זרים. זו מערכת רגישה שבוגדת בנו בזמן פחד ואובדן שליטה, במצב של שלשולים. שליטה על האינסטינקטים – אנחנו יונקים את המאבק בין להיות בסדר, מנומס, נקי, להיות בגבולות. אז אנשים רגישים ושהדברים האלה לא ברורים להם, יפתחו סימפטומים במערכת כזו.

לק הומנום מכיל משמעויות של הרבה רמדיס: מכיל פולסטילה, ארום, ליקפודיום.

רמדי של אדם שמחפש את הערך של עצמו. הרמדי טובה כאשר בעבר היה משבר בתקופה צעירה בחיים.

לק הומנום הוא צידה לכל החיים.

בלק הומנום האדם נולד מחדש. התהליך הוא לעבור את כל הזמן עד הלידה מחדש. עוברים ריאקציה חזקה.

נקודות בולטות בלק הומנום:

* בלבול, פיזור נפש, שמתבטא בבעיות ריכוז ותחושה של עמימות.

* אנטגוניזם עם עצמו, סתירות פנימיות. בלק הומנום יש תפקיד כפול של אימא – ילד – אחריות יתר וילדותיות. רוצה להישאר ילד. אדם שמפחד מהתבגרות.

* חוסר ביטחון עצמי. צריך תמיכה, מחפש תמיכה. אנשים שלא מכלכלים עצמם לבד וממשיכים להישען על ההורים. מערכת תלותית בין גבר לאישה. נותנים את הכוח למישהו חיצוני.

* צורך בשליטה – בא מחוסר בטחון עצמי.

* תחושת ניתוק – DETACHED – כשמחוברים לאחדות, מחוברים לתחושת שייכות ושייכות משמעה – אהבה, בריאות. אם מישהו נמצא בתחושה של ניתוק, הניתוק יכול להיות בכל מיני רמות – אני והסביבה, אני וההורים, אני עם עצמי. הרבה פעמים אנשים לא יחוו את תחושת הניתוק, אלא יתנו לזה ביטוי בדרך של "אני לא מסוגל ליהנות מכלום, לא מרגיש כלום". בגלל שאין גבולות, אין לו יכולת ליצור שייכות. חוסר יכולת לאהוב, ליצור קשר. זה יכול להיות גם רמדי אחרת, פולסטילה למשל, אבל השורש יהיה לק הומנום. לק הומנום לא יצליח להגשים את עצמו בשום מקום.

* תחושת חוסר הרגשה.

* יותר מידי רגש אחריות, כמו קרצינוזין. רצון לשלמות ותחושת אחריות.

* תחושת נטישה, כתוצאה שלא קיבל אהבה מהאימא.

* אנורקסיה – בולמיה.

* תחושת ניכור, בדידות.

* מצד אחד רצון שיחזיקו אותו ומצד שני יכול ליצור דחייה. רצון לחיבוק או דחית חיבוק. מצד אחד – תלות ומצד שני – רצון לעצמאות. דאגת יתר, יכול להיות אדיש לסבל של מישהו אחר.

* תחושה שאם יהיה ליד אימא שלו, ירגיש יותר טוב, הכל יעבור. מצד שני מרגיש שאין לו אימא.

* רמדי של הריון לא רצוי (יש גם בסיליקה ומרקוריוס). רמדי של יתומים, ילדים מאומצים. תחושה של אין קשרים, חוסר קשר. אחד הסימנים הפיזיים – שילדים אוהבים להתנדנד אחורה וקדימה, כמו בנדנדה.

* מציצת אצבע עד גיל מבוגר.

* חלומות על תינוקות.

* תשוקה לג'ינג'ר.

* בעיות עור שמוחמרות מחלב.

* בעיות מוסריות. אדם המתחבט בבעיות מוסריות – צודק/לא צודק, נכון/לא נכון. דואליות של להרגיש ולא להרגיש.

* חוש הומור.

* האדם נגעל מההפרשות של עצמו – צואה, זיעה וכו'.

* בעיות ביציאות, עצירויות וכו'.

* אדם מרגיש שמחולק לשניים. יש חלק טוב וחלק רע. יש פיצול פנימי. יכול להיות אנוכי מאד וחסר אישיות. יכול להיות בכת, לבטל את עצמו.

* פחדים שקשורים לנשימה.

* דואליות בין להיות יצור חברותי ובין לשמור על האינדיבידיואליות שלו.

* פוחד כשטוב לו – מפחד שיבוא הרע.

* כעס שנתן יותר מידי או אשמה שלא נתן בכלל.

* כעס ואשמה, יותר מידי מוסריים או יכולים לעשות דברים לא מוסריים. מלאך מצד אחד ושטן מצד שני. (אנאקרדיום – דואליות של רע וטוב).

* חלומות על נחשים.

* פיצול בין מטריאליסטיות ורוחניות.

ילדים שמגיעים עם בעיות עור קשות, רואים אצלם סימפטומים בולטים ובעיות עור שלא נרפאות לאורך זמן – זה יכול להיות לק הומנום.

מתוך סמינר שנקרן [97]:

תחושת השייכות קשורה לצורך בביטחון. יש פיצול בתוכנו – האם אני חי למען עצמי או למען אחרים ? האם אקח או אתן ? בעיה זו מייצרת אשמה, כעס וספק. זוהי דילמה בסיסית ביותר וייחודית לבני האנוש.

זה המוטיב שעולה בפרובינג של לק הומנום.

מדוע עלינו לעשות טוב? אם לא נותנים, לא משתייכים לקבוצה [כמו קופייה].

מדוע חשוב כל כך להשתייך לקבוצה? אם אינך חלק מהקבוצה, אתה גמור, דחוי, עומד מול המוות. כי במוות כל מה שעבדנו למענו, האגו שלנו נעשים חסרי חשיבות. זה לא רק הפחד מהמוות אלא הפחד מהאין, מהריק.

אלו שני חלקים שבאדם, אם האדם יעלם, יהיה משהו שיישאר – הקבוצה, זהות הקבוצה. ככל שהקבוצה אתה מזדהים קטנה יותר, כך גדל הביטחון שחשים. כאשר נותנים למען הקבוצה, האינדבידיואליות סובלת והאדם מרגיש מושפל. לכן חייב להיות שיווי משקל בין נתינה ללקיחה. הרגש של נתינה חזקה הוא כעס והרגש של לקיחה חזקה הוא אשמה.

אנו פועלים מתוך שני מניעים אלו: אנוכיות וחוסר אנוכיות.

מזון:

סלידה: חמוץ[2], חלב[1].

תשוקה: שוקולד[2], ג'ינג'ר[2], מתוקים[2], דברים חמים[1], חלב[1].

החמרה: חלב[1].

רמדיס דומות:

קלקריה קרבוניקה, פרום, ספיה.

צביה:

בד"כ CH 200 עובד טוב מאד על התדר האנושי.

כאשר שוקלת אם לתת לק הומנום או רמדי אחרת שיש לה זיקה מאד חזקה למה שלק הומנום מייצג, זה כמו להסתכל על נוזודה [עשויה מהפרשות]. נוזודה היא מכלול מאד רחב.

כאשר בא אדם עם מכלול מאד רחב של סימפטומים, עם תמונה כל כך רחבה שיכולה להיות גם ארום, גם פולסטילה וגם נתרום מור' – הולכים למכלול הכי רחב, הכי גדול של האנושות. פעם היו נותנים פוליקולינום, פסורניום, מדורניום, היום נותנים לק הומנום. כאשר לאדם יש המון נתחים במכלול וקשה למצוא נתח מרכזי – נותנים רמדי בסיסית, הכי רחבה שאפשר.

אם ברורה סיבה אחת מרכזית שמאד ברורה לנו – נבחר את הרמדי שמייצגת אותה. אם יש מכלול גדול – יש לנו את הלק הומנום.

[במקרה של ליאון – התייחסה לרמדי כהצלה, לא כעזרה ראשונה. חשבה על "יד של אם" שתוציא אותו מהבור].