Alumina

ALUMINA – אלומינה (Alum)

אלומיניום חמצני. [תחמוצת של אלומיניום].

באלומיניום משתמשים הרבה בתרופות לקשיי עיכול, בשל תכונותיו הנוגדות חומצה. משתמשים בו גם לייצור כלי בישול.

במוחותיהם של אנשים  הסובלים מאלצהיימר נמצאו כמויות מוגדלות של אלומיניום, וייתכן שהוא הגורם למחלה.

התרופה ההומיאופתית משמשת לטיפול בשיגעון סנילי.

מומלץ להשתמש באלומינה בפוטנצים נמוכים – CH6, CH9 או CH12.

מוריסון:

הפוקוס המרכזי בפתולוגיה של אלומינה היא במערכת העצבים, גם המרכזית וגם הפריפריאלית. ישנה איטיות ובלבול מאופיינים של הדחפים הנוירולוגיים. זה יכול להשתקף בלקויים פשוטים של תנועת המעיים  [PERISTALSIS] כמו העצירות המפורסמת של אלומינה, היכן שאנחנו רואים דיכוי מאופיין של העצבים המעצבבים את הרקטום. במצבים מתקדמים יותר יש לקויים נוירולוגיים גלויים כמו טרשת נפוצה, מיופתיה – מחלת שריר [MYOPACHY], אי שליטה בשרירים [אטקסיה] ומצבים שיתוקיים ממקורות שונים. במקרים אחרים הפתולוגיה מבוטאת בתפקודים המנטליים, מייצרת התקדמות מחשבתית איטית, טשטוש, בלבול, אובדן זהות וחולשה מנטלית חמורה. במקרים מתקדמים, שיטיון [DEMENTIA] – [לקוי שכלי עקב מחלה או זקנה] קורית כמו מחלת אלצהיימר או מחלה של המוח ושל כלי הדם המוחיים  [CEREBROVASCULAR].

אזורים:

חוט השדרה, אזור הלומבר [גב תחתון], רקטום, גפיים תחתונות, קרומים ריריים, עור, צד ימין.

החמרה:

חמימות, חדר חם, מיטה חמה, אוכל [מחומרים מלאכותיים, תפוחי אדמה, מלח, יין, חומץ, פלפל, משקאות כוהליים, מרק]. דיבור, מזג אויר יבש וקר, מוקדם כשמתעורר, ישיבה, אחרי וסת, חורף, ימים מתחלפים, ירח חדש ומלא, בזמן השתנה.

הקלה:

בערב, אויר פתוח, מאמץ מתון, טמפרטורה מתונה, מזג אויר קיצי נעים, מזג אויר לח, משקאות חמים, כאשר אוכל.

גרעין:

1. הססנות פנימית, איטיות בביצוע ובהבנה.
2. קור, בלבול, שמירה/החזקה ויובש.
3. החמרה מתפוחי אדמה.
4. החמרה בבוקר; הקלה בערב.
5. החמרה כשרואה דם או סכין [דחף פתאומי של התאבדות].

הטיפוס:

זקנים סניליים או מבולבלים, בעלי זיכרון חלש. הם נוטים להיות רזים ועורם יבש ואפור. ללא כוח ויטלי. יש להם רגישות מיוחדת לחפצים חדים ולסכינים, והם חוששים שמא יגיעו לאי שפיות בגלל רגישות זו. הם מרגישים שמשהו נורא עומד לקרות להם ולכן הם מדוכאים מאד. אנשים אלומינה משתוקקים לדברים שאינם אכילים, כגון עפרונות, גיר, משקעי קפה ועלי תה ולא אוהבים בשר ובירה.

סימפטומים מובילים:

מנטל:

• "רעיונות מאד מעורפלים ומבולבלים, כמו צלליות לא ברורות, וקושי בתיאור מה שקורה". בעיה בלדייק בדברים שרוצה לבטא.
• הססנות פנימית, איטיות בביצוע המביאה לשגיאות בדיבור, בכתיבה וכו' [נובע מחולשה ולא כמו אצל ילדים]. "הזמן עובר לאט מידי".[כמו ארגנטום ניתריקום].
• הפציינט לא יכול להיחפז. צריכים הרבה זמן כדי לבצע את מה שצריכים ומרגישים שאין להם מספיק זמן. [כמו קלקריה קרבוניקה]. יש לו הקלה כשהוא בקצב שלו, והחמרה כאשר הזמן מוגבל. אנשים שרוצים לעשות משהו ולא מצליחים לעשות אותו בזמן ואז נכנסים לפאניקה ולוקח להם יותר זמן לעשות מה שהם צריכים.
• איטיות כאילו האדם נעשה מבולבל ולא יכול לבטא את עצמו – כמו דיסלקציה של הרעלה פנימית. לא של תקופת ילדות.

–   יש בלבול [של המוח] בזהות העצמית.

• פחד מדברים חדים, מסכינים, ממראה של דם [כמו אפיס וסיליקה]. זוהי הרמדי הכי חזקה לאנשים שפוחדים לראות דם.

מוריסון: איטיות במתן תשובות לשאלות ותגובות מעורפלות. לא יכול למהר. מהירות גורם לחץ ומתח גדול. קהות של המוח, מוחמר בבוקר בהתעוררות.

פחד מסכינים או מדם.

כללי:

• יובש של כל הגוף ושל המוח. שום דבר לא זורם [שייך לממלכת המלנכולי/סתיו]..
• אנשים זקנים עם הרגלי זמן פנוי, נערות הנראות מקומטות ויבשות בגיל ההתבגרות. ילדים עדינים או עם חזירית, חלשים או מקומטים [כמו ליקופודיום], במיוחד אם מוזנים באופן מלאכותי.
• החמרה בבוקר בהתעוררות. לפני הצהרים מוקל [2]. בערב מוקל [2]. בערב, בשעת הדימדומים מוקל [3].
• לא יכול לעכל אוכל קמחי/עמילני, במיוחד תפוחי אדמה [=גורם לגיהוקים, לכבדות, לקשיי עיכול, לגזים, לבחילה, לכאבים בקיבה]. [הם כל כך זקנים שלא מסוגלים להתמודד אפילו עם אוכל כל כך קל [פחמימות ועמילנים]. סימן שהם מאד ירודים והגוף לא מסוגל לקלוט אנרגיה].
• מחלות מטיפול ממושך עם תרופות אלופתיות; מאוכל מלאכותי, משימוש ממושך בכלי מטבח מאלומיניום; מאכזבה; מכעס אלים; משבץ; ממאמץ מנטלי ממושך.
• עייפות בזמן וסת; אפיסת כוחות וחולשה אחרי וסת. חולשה מדיבור, מהליכה.
• חוסר קואורדינציה, אי שליטה בשרירים [ATAXIA] ושיתוק [PARALYSIS]. אחת הרמדיס החשובות ביותר לחוסר קואורדינציה [באה מחולשה].
• מוחמר כאשר רעב [=רעידות וחולשה].
• מוחמר בשכיבה על צד ימין [2].
• מוחמר מקור וחום; מוחמר בקיץ; מוחמר באוויר קר [נטייה לתפוס הצטננות].
• הקלה בהליכה באוויר הפתוח.

פיזי:

–   סחרחורת כאשר סוגר את העיניים או בחושך.

• תחושה של קורי עכביש [בפנים] או לבן של ביצה מיובש.
• עצירות עם לחץ גדול, אפילו כאשר הצואה רכה. אחת הרמדיס החשובות ביותר לעצירות [נותנים הרבה פעמים לילדים].
• תחושה של עצם של דג בגרון.
• גירוד בלתי נסבל של העור במיטה; ללא פריחה [תחושה של זקנים – נובע מהצטברות רעלים וגם בגלל היובש]. סימפטום חזק – גירוד בלי פריחות. [פאטאק: העור מגרד אפילו כאשר אין פריחה, כאשר חם במיטה והוא מגרד עד שיורד דם].
• סימפטומים של העור מוקלים במזג אויר חם; מוחמרים בחורף.
• שמירה/החזקה: עצירות חמורה, אל-וסת, זיעה מועטת, שתן מתעכב.
• גרון יבש וכואב באופן כרוני; מפהק לעיתים קרובות; הקלה מדברים חמים.

מוריסון: החמרה כללית בבוקר בהתעוררות. יובש של כל הקרומים הריריים.

פאטאק:

הרמדי משפיעה על ציר מוח – חוט השדרה וגורמת להפרעות בקואורדינציה והשפעות שיתוקיות. חישה מדומה [PARESTHESIA].  ברמה המנטלית המודעות של מציאות ושיפוט לקויה.  הרמדי מתאימה לאנשים זקנים, עם חוסר של חום חיוני, או זקן לפני זמנו, עם תשישות.  זה גורם ליובש של העור והקרומים הריריים; עיניים, גרון, רקטום וכו' או עצבנות ורגיעה. הפרשות ריריות שופעות. ההפרשות דלילות, חריפות וזעומות. נטייה להתקשות. התפקודים נעשים עצלים, הפעולות מתאחרות, כגון דקירות עם מחט יורגשו באיחור, הרשמים מגיעים למודעות באיטיות. הפציינט רזה, לא פעיל, רוצה לשכב, אבל זה מגדיל את הלאות. זה יעיל אצל ילדים עדינים, הצורכים אוכל תינוקות מלאכותי. פעימות מורגשות באיברים שונים; והכאבים הולכים כלפי מעלה. הפציינט נעשה בסדר לגמרי לזמן מה, ואז ללא סיבה נראית לעין נעשה גרוע יותר. כרוניות. עייפות; אחרי דיבור; אחרי מחזור. ניוון של חוט השדרה. לא מסוגל ללכת, עם עיניים סגורות. תנועות לא רצוניות של איברים בודדים. נערות מיובשות ומקומטות בהתבגרות. השפעות מחלתיות של אכזבות. תחושה של תעוקה. רועד, תנועות התכווצותיות, עוויתות, עם דמעות וצחוק או מתחלף.

שנקרן:

אלומינה היא אחת הרמדיס הספיליתיות החשובות. יחד עם ספילינום, ארום ומירקוריוס.

ספילינום – היא הנוזודה של המיאזמה הספיליתית. יש בה תחושה של חוסר תקווה מוחלט, כאשר התקווה היא המהות החשובה ביותר לחיי האדם. נותנת אפשרות להסתכל קדימה, דינמיקה של הסתכלות לעתיד. במעגל האיכויות, שהולך מהאוויר [צד הלידה] דרך המים לאש ולאדמה, הייאוש, חוסר התקווה וההזיות נמצאות בין האוויר [צד המות] לאדמה.

אדם שיש לו פן ספיליתי של חוסר תקווה – שתייה חריפה, שכרות, ניסיון התאבדות, כאשר הוא מתחיל לעבור את תהליך הריפוי ונמצא בתהליך יציאה מהדיכאון, הוא יכול להפוך לאדם מאיים – נמצא בין התאבדות להרג – הוא יכול להתאבד או להרוג. זוהי תוצאה של דיכוי ממושך שהביא אותו למצב הספיליתי.

פאטאק מגדיר ספילינום כ"חוסר תקווה להבריא – חוסר תקווה טוטלי". לכן זוהי רמדי של מות והרס. האדם יכול או להתאבד או להרוג.

במרקוריוס – אי התלות של האדם, דבר נוסף שהוא חיוני לחיים, הולכת לאיבוד והוא הופך למהפכן, מתנגד, רוצח או מתאבד. אז יש צורך להתקבל לחברה, צורך ברגשות דתיים כלשהם; אם אתה לוקח את זה מהאדם – והוא ארום – שוב נגיע להתאבדות. המהות של ארום היא ההכרה החברתית שלו.

באלומינה, הזהות או האינדיבידיואליות של האדם נלקחה ממנו [הלכה לאיבוד] ולכן הוא מבולבל. הזהות של אלומינה כל כך דוכאה שהוא לא יודע יותר מי הוא באמת [מחלת אלצהיימר]. הוא כל כך מבולבל כי מישהו ניסה לעצב אותו למישהו שלא מתאים לו. זוהי אחת הרמדיס החשובות ביותר במטריה מדיקה לבלבול בזהות העצמית.

הסיטואציה של אלומינה יכולה להיות מוסברת בדוגמא של קונפליקט בין הורה לילד, היכן שהילד לא קיבל זהות עצמית. כל מה שהילד עושה, הם אומרים: "לא, לא זה!" – האינדבידיואליות והזהות שלו נשברים. כל מה שהילד אומר זה לא נכון – "אתה שום דבר, אתה לא יודע כלום!" ואז בא הייאוש: "אני לא יודע מה לעשות. אני לא יודע מי אני. אני אפילו לא יודע מה אני רוצה, מה אני רוצה להיות. אני כל כך קטן, כל כך ביישן ותלוי לחלוטין בהורי".

רמדי נוספת שמאבדת את הזהות העצמית שלה בגלל אימא דומיננטית היא קרצינוזין.

אלומינה רשומה תחת הרובריקה: "הססנות [IRRESOLUTION], ביישנות ופחד", "דלוגיה שהראש שלו שייך לאחר". הפציינט אפילו לא יודע למי הראש שלו שייך. הוא מרגיש כאילו מישהו אחר חושב בשבילו, והוא לא יכול לחשוב בעצמו.  הוא מרגיש כאילו מישהו אחר שומע או אומר משהו כאשר בעצם זה הוא היה ששמע ודיבר. הזהות האמיתית שלו דוכאה, הודחקה פנימה, כך שהוא חייב להתאים עצמו בהתאם למה שאנשים אחרים רוצים. לפעמים השליטה של ההורים כל כך חזקה שהילד מאבד את הזהות שלו ונעשה אימפולסיבי, למשל הוא נאחז ביד של מישהו, או שיש לו פעולות אימפולסיביות של אלימות. במקרים כושלים של אלומינה, יש תחושה עצומה של דיפרסיה עד כדי נטיית התאבדות: "דחפים חולניים לירות בעצמו", "דחף לחתוך/לפצוע את עצמה אפילו אם היא מתעבת את הרעיון".  זה מראה את האימפולסיביות, ההרס, ההססנות, הביישנות והפחד.

שליטה הוא נושא גדול באלומינה. הרבה מבעיותיו קשורות בשליטה – שליטה של הגוף, של הגפיים, בדחפים שלו, הפחד לאבד שליטה. כמו שהרצון המנטלי נחלש [סימפטום: "רצון חלש"], כך גם הרצון נלקח מהשרירים והוא לא יכול לנוע בסדר, אין לו שיווי משקל. באותו זמן, אלומינה רוצה להיות בשליטה על הסיטואציות. כגלל שהוא מינרל, יש גם אלמנט של ארגון, בררנות [איסטניסטיות]. אדם שמאבד את זהותו מוכרח להיות איסטניסט, חייב לעשות הכל באופן מושלם בהתאם להנחיות של מישהו אחר, אחרת הוא מרגיש לחלוטין מושפל או גמור.

הוא מרגיש שהוא צריך להיות קשה וקשוח ע"מ לשמור על הזהות שלו, כך שבמצבי התמודדות פציינט אלומינה יכול להיות מאד קשה וקשוח.

בכל מיאזמה נמצא ביטוי של דיכוי האינדיבידיואל. במיאזמה הפסורית זה הליקופודיום.

דיכוי של אלימות יוביל לדפוס ספיליתי. דומיננטיות חינוכית [מכוונה טובה] יוביל לדפוס פסורי. [אלומינה נמצאת תחת אותן רובריקות כמו ליקופודיום].

רמדי שצריכה להסתכל על אחרים כדי לדעת מה לעשות היא תויה. אדם מכיר את עצמו רק דרך התנהגויות של אחרים. מסתכלת על אחרים שנראים לה בסדר ומתנהגת כמוהם.

רובריקה של פחד לאבד שליטה נמצא את הרמדיס: אלומינה, ליקופודיום, סטפיסגריה, ארגנטום ניתריקום.

אנשים אלומינה לא יהיו בתפקידים ניהוליים אלא בתפקידי שרות – שרת [אלומינה היא לא כמו ארום ופלטינה אלא מתכת סוג ב'].

מכאן הרובריקות:

ביישנות מתחלפת עם ביטחון.

עקשן, מתנגד לרצונות של אחרים.

לא צייתן [DEFIANT].

מקרה אחד של אלומינה ששנקרן זוכר היטב הוא על פציינט שדיבר לעצמו כאילו הוא מדבר לחפץ, או כאילו הוא קורא דיווח של מזג אוויר. הוא נשמע מנותק כאילו בקושי אי פעם השתמש בכינוי האישי "אני" או "שלי". למשל הוא אמר: "תחושת הגירוי היא כמעט פראית. זה נעשה תופעה קבועה על הפנים. יש הרבה נוזל דביק על הגירודים…זה מופיע והפנים נעשים אדומים בהירים. זה נעשה גרוע בשמש".

הוא גם מתווכח הרבה, כמעט בלי סוף, זה רק כדי ליצור ולייצב את הזהות שהוא לא מרגיש שרכש.

אלומינה יכולה להיות רמדי טובה לילדים שמאליים [יד שמאל היא הפעילה יותר] שהכריחו אותם לכתוב עם יד ימין. הם אולצו לאבד את הזהות העצמית שלהם ונעשו מבולבלים האם הם בעלי יד שמאלית או ימנית. כאשר מכריחים ילד להיות משהו אחר מאשר הוא באופן טבעי, מעודדים סיטואציה של אלומינה.

ד"ר שנקארן:

אלומינה היא לא רמדי שמשתמשים בה לעיתים קרובות בהומיאופתיה, אבל כאשר אדם בא עם סימפטולוגיה של אלומינה, צריכים לבדוק האם משתמשים במטבח של הפציינט בכלי אלומיניום. ידוע שפציינטים מהעיר סובלים מעצירות כתכונה משותפת ולעיתים קרובות הפציינטים נותנים היסטוריה שהם מוכרחים ללחוץ מאד חזק כדי להוציא צואה, אפילו כאשר הצואה שלהם רכה. זה מזכיר לנו את הרמדי אלומינה. אפילו אם לא משתמשים בכלי אלומיניום במטבח, מספר גדול של אנשים בעיר אוכלים את ארוחותיהם בחוץ ובמסעדות. השימוש בכלי אלומיניום נפוץ בגלל שהוא קל, מתחמם בקלות ולא יקר.

התפקיד של אלומיניום בגרימת מחלה לא הוערך לגמרי, אבל ברור שהוא גורם לבעיות לגוף.  בין הרבה הסימפטומים שמציעים את האפשרות שהאלומיניום מזהם במטבח יש שניים שראויים לתשומת לב. האחד הוא גירוי של העפעפיים ובמיוחד בפינות הפנימיות והשני הוא עצירות שבה הפציינט מוכרח להתאמץ קשה אפילו כאשר הצואה רכה.

אלומינה היא רמדי בעלת פעולה עמוקה ונחשבת דומה לקאוסטיקום ולליקופודיום [אבקת ליקופודיום כוללת אלומיניום]. זה מייצר גם שיתוק ואלחוש [ANESTHESIA] וגם תחושת נימול [PARESTHESIA]. ראיתי מספר מקרים של אלומינה שהיתה להם תשוקה או סלידה לתפוחי אדמה.

באיילי:

כינוי מפתח: חוסר יציבות מנטלית.

אלומינה היא לא מסוג של קונסטיטוציה פשוטה. היא אחת מקבוצת רמדיס שההומיאופתים חושבים מתי היה להם פציינט עם חוסר יציבות מנטלית, עם נטייה לכיוון היסטריה. לפציינטים כאלה יש היסטוריה של אירועי ילדות חסרי יציבות, כולל היסטוריה משפחתית של מחלת מנטלית ואלכוהוליזם, המשקפים את המיאזמה הספיליתית במשפחה.

התדרדרות מנטלית: הרושם הראשוני שפציינט אלומינה נותן הוא בד"כ של בלבול. היא מתלוננת על חוסר יכולת לחשוב בצורה ישירה והיא מאשרת את זה ע"י היסוס בזמן דיבור וקושי למצוא את המילים הנכונות.

בהרבה מקרים של בלבול מנטלי אצל אלומינה זה קיים מהילדות. ילד אלומינה מתקשה ללמוד, במיוחד במה שקשור לדיבור ולכתיבה ויגידו שאחרים אמרו עליהם שכילדים הם היו מטושטשים וחולמניים. זה נעשה יותר ברור כאשר הם עוזבים את הבית ומנסים להתמודד כמבוגרים בעולם. היא מרגישה מוכנעת ובלתי מסוגלת לקבל החלטות. זה יוצר חרדות שמפחיתות את בטחונה העצמי וגורמות לה לחשוב עוד פחות בבהירות. אחת התוצאות של הבלבול הוא הססנות. אצל רוב הפציינטים אלומינה זוהי הבעיה המרכזית. לעיתים קרובות יש להן בעיות קטנות עם מספר אפשרויות להחלטה [כמו מה לבשל לארוחת הערב]. הפחד לעשות החלטה לא נכונה הוא תוצאה של הבלבול אשר אלומינה חווה.  זהו באמת פחד שהיא לא יכולה לחשוב נכון, החיים החיצוניים שלה קורסים למצב של כאוס. היא יודעת שזה מצב לא בריא, אבל היא לא יכולה לעזור לעצמה.

אובדן זהות: תכונה אופיינית נוספת של חוסר היציבות המנטלית של אלומינה היא תחושה של לא מציאותי. הפציינט תגיד "כאילו אני לא כאן". אין כוונה שהמוח שלהם ריק, אלא שהתחושה של עצמיות נעלמה. זהו מצב שקשה לדמיינו – שבו התחושה שהעולם החיצוני ממשיך ללא תחושה של האדם עצמו. אחר יגיד "אני מרגיש כאילו אדם אחר אומר את זה" – זהו מצב בו המוח מנותק ורואה מאורעות מרחוק. אני מסתכל על העולם מתוך כלוב של זכוכית. באופן טבעי הרגשה זו של ניתוק יכולה להיות מאד מטרידה.

אפשר לבלבל אלומינה עם מדורינום ואפילו עם קנביס אינדיקה, אבל אצלם תחושות אלו הן רגעיות/חולפות לעומת המצב הקבוע של אובדן העצמי אצל אלומינה.

דחפים של הרס עצמי ודיכאון: הבלבול ואובדן הזהות מביאים לחשוב על רמדי נוספת – פוספוריק אסיד, אבל שלא כמו ברמדי זו, אלומינה נוטה לרגשות חזקים, במיוחד ייאוש, כעס וחרדה. מצב הרוח לעיתים קרובות מתחלף בין ייאוש ומצב של מרוצות יחסית, המתחלפים מספר פעמים במשך היום.

אלומינה היא רמדי נשית בולטת וזה מאופיין בהתגברות מצבי הרוח לפני מחזור. גם הייאוש והאגרסיה יכולים לגדול בתקופה זו, ביחד עם הפחד שהפציינטית תזיק לעצמה. אלומינה מאד מאופיינת בדחף להרוג את עצמה כאשר היא רואה סכין או חפץ חד אחר.

אלימות: אלומינה עולה במחשבה כאשר יש קומבינציה של בלבול מנטלי עם מחשבות ודחפים אלימים. אלומינה מרגישה אלימה כלפי עצמה וכלפי הסובבים אותה. אלומינה בד"כ אדם שקט ועדין ששונאת את הצד האלים שלה [לעיתים תכופות ההומיאופת חייב לרכוש את אמונה לפני שהיא תסכים להודות שהיא מרגישה דחפים אלימים. רק כאשר תבין שההומיאופת לא יתרגש מדברים כאלו, היא תהיה מסוגלת לדבר על הדחפים המוזרים שלה. אפשר בקלות לבלבל אלומינה עם ספיה שנוטה למחשבות אלימות כלפיה אלה שהיא אוהבת. הפתולוגיה המנטלית והרגשית של אלומינה יותר רצינית מאשר של ספיה.

חרדה: חוסר היציבות המנטלית והרגשית של אלומינה גורמים לה לבעיות חרדה. היא מאד חרדתית, נוטה להתקפות פאניקה ופחדים [פוביות]. יש פחד משיגעון ופחד להיכנע לרצון התאבדות. פחד מכישלון  והתמודדות עם היום הבא.

MATHUR :

אינדיקציות:

זוהי רמדי אנטי-פסורית ואנטי-סיקוטית בעלת פעולה עמוקה, מאד שימושית להתחיל איתה מקרים כרוניים.

זוהי רמדי קונסטיטוציונית לטיפוסי הפציינטים הבאים:

1. קונסטיטוציות לקויות בחום של חיות [CALC, SEP, SIL].
2. אנשים קרים המוחמרים בחורף; באוויר קר.
3. חרדים, דואגים; מרגישים רגשות אשם; פזיזים, אימפולסיביים, חרדה בקשר לעתיד.
4. עצובים באופן קבוע.
5. מבולבלים בקשר לזהות העצמית שלהם.
6. מחשבות התאבדות: לא יכול להסתכל על דם או סכין.
7. חושבים שהם הולכים להשתגע.
8. היפוכונדרים.
9. בעלי תשוקה לדברים לא מתעכלים [CIC, PSOR]; חומציים; גיר; פחם; שום; קפה; עמילני.
10. תפוחי אדמה מזיקים להם.

זוהי רמדי ספציפית למצבים הבאים:

1. מצבי שיתוק[PARETIC]: של הרקטום; מתאמץ להעביר צואה רכה; השתן עובר באיטיות; מעוכב ומטפטף לא רצוני.
2. אי שליטה בשרירים מוטוריים [LOCOMOTOR]: אי-יכולת ללכת עם עיניים סגורות, בחושך; מתנדנד ונופל כשהעיניים סגורות [ARG-N, GELS].
3. עצירות: של ילדים יונקים, מאוכל מלאכותי; של אנשים זקנים; של הריון, מחוסר פעילות של הרקטום עם חוסר רצון או יכולת להעביר צואה עד שיש דחיסה גדולה; מוכרח להתאמץ הרבה; צואה קשה; צואה רכה נדבקת לאיברים.
4. זיבה לבנה חריפה ושופעת: מוחמרת במשך היום.
5. אלרגיה למלח, ליין, לחומץ, לפלפל שחור, מיד גורמת שיעול.
6. דלקת לחמית נזלתית[CATARRHAL] וסבאקוטית [SUBACUTE] עם כאב עז, יובש ושריפה ניכרים; עפעפיים מחוספסים.
7. כאב גרון של דוברים ציבוריים; נטייה לנקות את הגרון; להאה [חך] רגוע.
8. אינפופים של האף עם עצירות אצל תינוקות.
9. דלקת בית הקול נזלתית מדיבור באוויר הפתוח.
10. זאבת, EPITHELIOMA – גידול סרטני של העור או הקרומים, INDURATIONS – התקשויות, התעבות של הקרומים הריריים, פיסורות וכיבים.

רפרטורי:

MIND :

מיוסר בבוקר[2], דחיה מצבע אדום[2/1], לא יכול להסתכל על דם או על סכין[3/1], פחד מהדחפים שלו[3/1], דחף פתאומי להרוג[3]. אפיסת כוחות של המוח אחרי וסת[3/1], הכל נראה לא מציאותי[2].

סחרחורת:

בבוקר, ארוחת בוקר מקילה[2], בכי מקל[2/1]. סחרחורת מוחמרת בסגירת עיניים

ראש:

כאב, כשהולך למיטה מוקל[2].

עיניים:

יובש בזוית העין[2], דימוע רק במשך היום[3].

אף:

סדקים בשיפוע האף[3].

גרון:

קושי בבליעה בלילה[2], בהתעוררות[2].

קיבה:

צרבת אחרי שתייה[2/1], בחילה, שכיבה מקילה[2], כשנכנס לחדר חם אחרי שהיה באוויר הפתוח[2].

בטן:

כבדות, כמו ממשא, בזמן שהולך[2].

רקטום:

עצירות מיובש של הרקטום[2/1], שלשול אחרי תפוחי אדמה[2], השתנה מחמירה[3], מגרד, שפשוף מחמיר[2]. סלידה או החמרה מתפוחי אדמה. תשוקה לאוכל יבש ולדברים שלא מתעכלים. עצירות חמרוה, בד"כ ללא דחף לצואה. העצירות כל כך עיקשת שהפציינט זקוק לעזרה לפינוי הצואה עם אצבעותיו. עצירות בזמן הריון עם יובש גדול של הרקטום.

שלפוחית השתן:

השתנה של זרם חלש בבוקר כשמתעורר[3], צואה לא רצונית כאשר נמתח[2].

איברי מין נשיים:

זיבה לבנה רק במשך היום[2].

גפיים:

רגישות בכפות הרגליים בגלל יבלות קשות/מחוספסות[2], תחושה של מחזוריות חשמלית באצבעות כשנוגע בדברים[2/1], חום ברגליים בלילה אחרי שהולך באוויר הפתוח[2/1], כבדות בגפיים תחתונות בזמן שיושב[3], רדימות באחוריים בזמן שיושב[2], בעקב הרגל כשצועד[2].

שינה:

שינה מופרעת לפני וסת[2/1].

קור:

משקאות חמים מחמירים[2], אכילת אוכל חם מחמיר[2].

עור:

גירוי ללא פריחה[3].

כללי:

לאות אחרי דיבור[2/1], הליכה באוויר הפתוח מקילה[2], כאב עם תחושה של רסיסים[2].

אוכל:

דחייה: בירה, אוכל עם רעב, בשר.

תשוקה: פחם, ציפורן, קפה, משקאות קרים, אוכל יבש[2/1], אורז יבש, עמילניים, פירות, דברים שלא מתעכלים, ירקות.

החמרה: משקאות קרים, תפוחי אדמה, חלב, מלח.

הקלה: משקאות חמים.

קליני:

אי שליטה בשרירים [אטקסיה], מחלת אלצהיימר, עצירות, שיטיון, דיכאון, אקזמה, צואה דחוסה  [FECAL IMPACTION], טרשת נפוצה, מחלת שרירים, שיתוק, מחלת פרקינסון, עצירת שתן, סחרחורת.

השלמה:

BRY, FERR.

השואה:

HELL – איטיות בדיבור ובמתן תשובות לשאלות, כעוס ומדוכדך, זיכרון חלש.

COCC, GRAPH, NUX-M, OP.

 

<COMPARE>

(1) Bry. Plb.

(2) Aluminum chloridum. Pains of loco-motor ataxia. Lower trits in water.

(3) Slag Silico, Sulphocalcite of Alumina 3x – anal itching, hemorrhoids,

constipation, flatulent distention.

(4) Sec., Lath., Aluminum acetate solution.

(5) Alumen, Arg-n. (clergyman's sore throat, paralysis),

(6) Bar-c. – hypochondriasis of elderly, constipation, Bry., Calc.,

(7) Con. (old people, squint),

(8) Ferr. – chlorosis, relaxed abdomen, disgust for meat, etc.

(9) Ferr-i. – profuse transparent leucorrhea.

(10) Graph. – chlorosis, skin rough, chapped, itching, nails, blepharitis,

etc.

(11) Lach. – sad on waking, menopause.

(12) Ruta – loss of power of internal recti.

(13) Sepia – irritable, tearful, ozaena, scanty menses, puberty, prolapsus

uteri, inactive rectum, weakness in urinary organs, etc.

(14) Sil., Sulph., Zinc. – inner canthus, granular lids, worse from wine.

 

<RELATIONS>

Antidote to: Lead. Antidoted by: Bry., Nat-m., Cham., Ip., Camph.

Complementary Bry. Plb.

Follows well: Bry., Lach., Sulph.

מחלות מטופלות:

• איטיות היא הגורם המקשר בין המחלות המטופלות.
• תרופה מצוינת לעצירות קשה שבה המעיים איטיים ומתקשים להוציא אפילו צואה רכה. [תופעה שכיחה אצל נשים הרות וילדים].
• לטיפול בסחרחורת בעת עצימת עיניים, בתחושה של קורי עכביש על הפנים, בכובד, בחוסר קואורדינציה ובשיתוק של הגפיים כמו בטרשת נפוצה.
• בקושי להשתין בגלל איטיות.

 

מינונים:

עצירות הנגרמת ממעיים עצלים

חוסר רצון לרוקן את המעיים על שהחלחולת מלאה לחלוטין, הצואה רכה ודומה לחימר או מכוסה ריר, תחושה שהצואה לכודה בחלק השמאלי העליון של הבטן, תחושה נלווית של מבוכה וחשש, תשוקה לפירות, לירקות ולמזון שלא נעכל. סלידה מבשר ובירה. נובע ממעיים עצלים ולעיתים קרובות בגלל מזון דל בסיבים.

מינון: CH6 כל שעתיים עד 10 מנות.

 

תמצית לפי ויטולקס:

אלומינה היא רמדי מיוחדת, לפעמים לא מוערכת מספיק ע"י מטפלים מתחילים.

היא מאופיינת ע"י פעולה מאוחרת [DELAYED ACTION], הן פנימית ברמה המנטלית והן חיצונית במערכות העצבים המרכזית והפריפריאלית.

הרעיון של איטיות [SLOWNESS] בתפקוד מלווה במקביל ע"י שיתוק [PARALYSIS].

ישנה התחלה מאד איטית.

הפציינט יכול שלא להבין שמשהו לא בסדר במשך הרבה זמן; היא יכולה לחוש "כבדות" לא ברורה ברגליים, עליה היא לא תתלונן עד שיתפתח לאי שליטה בשרירים המוטוריים [LOCOMOTOR ATAXIA].

 

האספקט המרשים ביותר של התמונה המנטלית היא איטיות גדולה של המוח. היא איטית בלהבין דברים, אח"כ איטית בלחשוב כיצד להתקדם להשגת היעדים ואיטית בביצועם.

האיטיות של המוח מביאה לסוג אופייני של בלבול שהוא מיוחד לאלומינה. הרעיונות מאד מעורפלים, מטושטשים, כמו צלליות לא מוגדרות. אתה יכול לראות פציינט שיש לו קושי בבליעה, אבל כאשר אתה שואל אותה לתאר את הבעיה, היא נעשית עצורה ולא החלטית. היא חושבת זמן ארוך, מנסה מילה אחת או אחרת, נאבקת למצוא את המילה הנכונה לתאר מה היא מרגישה. קושי זה בביטוי מה קרה לה הוא כל כך אופייני לאלומינה שהוא כמו סימפטום KEYNOTE. זהו סוג הפציינט שהתיאורים שלו כל כך מעורפלים שאתה יכול להמליץ על הרבה רמדיס לפני שתבין שאף פעם לא היה לך מקרה לעבוד אתו; פעם שתכיר בסוג האופייני של ערפול ובלבול, אז תיתן אלומינה ותיווכח בהשפעה טובה.

עם הזמן בלבול זה מתקדם למצב מנטלי אופייני אחר: כאשר היא מדברת, היא חושבת שמישהו אחר מדבר. או אפילו יותר מוזר, הפציינט יכולה להגיד שהיא לא יכולה לשמוע אלא דרך האוזניים של מישהו אחר. זוהי יכולה להיות ערמומיות, בשביל שהפציינט לא יתנדב למסור מידע. זהו סוג של סימפטום שאתה מוכרח להוציא ע"י תשאול ישיר.

אם אתה חושד באלומינה על בסיס סימפטומים אחרים, אז עליך לשאול על הסימפטום הזה ישירות והפציינט תגיד: "הו כן, עכשיו כשאתה מזכיר זאת".

במצב הזה של הפתולוגיה, הפציינט מגיעה למסקנה שהיא הולכת להשתגע. זהו לא פחד ממשי של שיגעון: זוהי יותר מסקנה אובייקטיבית. זהו סוג של אישור של מה שקודם לכן נחשד. אלומינה היא לא רמדי בולטת לפחד משיגעון. למעשה, אם הפציינט מראה הרבה פחד משיגעון, זה יכול להטות את המחשבה מאלומינה.

לבסוף, הפציינט נופל לתחושה עמוקה של ייאוש. היא מרגישה "אף אחד לא יכול לעזור לי", "למה אני לא מרגישה יותר טוב?". היא מרגישה כך בקשר למחלות יחסית קלות, והיא הולכת מרופא לרופא בניסיון לפתור את הבעיה; כאשר היא רואה שאף אחד לא יכול לעזור לה, היא נופלת לייאוש מריפוי. הייאוש של ארסניקום מריפוי עולה כתוצאה מפחד מוות עצום. באלומינה הייאוש הוא כל כך עמוק ואמיתי. היא מאד חולה ! הרמה המנטלית מבולבלת, היא מאבדת את זהותה. זוהי יכולה להיות סימפטולוגיה מוקדמת של סכיזופרניה.

חשוב לזכור שההתקדמות הזו מאיטיות של המוח לבלבול, לאובדן זהות עצמית ולייאוש מריפוי קורית מאד לאט ולמעשה מערכת העצבים מראה התנוונות  בהתאמה. זהו תהליך הנראה בשבירת הקונסטיטוציות – אם ע"י גיל או ע"י מחלות תכופות; זהו תיאור מצוי בפציינטים סניליים.

בהתייחס לרמה הרגשית – לאלומינה יש תחושה חזקה של היותה ממהרת בפנים. קנט תיאר סימפטום זה יפה במטריה מדיקה שלו, למרות שאלומינה רשומה רק באותיות רגילות ברפרטורי. מה שקנט התכוון להגיד הוא זוהי תחושה שהפציינט לא יכולה לעשות שום דבר מהר מספיק; היא מרגישה שיש מין פעולה מעוכבת/מתאחרת בתפקוד, שכל דבר שקורה בעולם החיצוני נראה זז לאט מידי. זהו הבסיס לסימפטומים: "TIMES PASSES TOO SLOWLY ". למרות שמתבונן חיצוני יראה פציינט אלומינה כמאד איטי, היא מרגישה בפנים שהזמן עובר לאט מידי. חצי שעה יכולה להראות כיום שלם.

בתהליכי הפתולוגיה הרגשיים, תחושה זו של היותה ממהרת מוביל להבנה שהיא לא מסוגלת לסיים שום דבר בזמן. היא מנסה כמיטב יכולה, אבל היא כל כך איטית שהיא לא יכולה ממש לסיים, וזה גורם לה לדאוג.

במצב הקיצוני של שלב זה, היא סובלת מפחד חודר/מתפשט שמשהו רע יקרה – תאונה, מזל רע.

זה מביא למעשה להתקדמות לתוך דיכאון, עם דחפים התאבדותיים. לאלומינה יש דחפים התאבדותיים כשהיא רואה סכין או רואה דם. פלטינה, ארסניקום או מירקוריוס הם רמדיס אחרות עם סימפטום דומה, אבל לרובן יש דחף להרוג אחרים. לאלומינה יש דחף להרוג את עצמה.

הדיכאון של אלומינה יכול להיות מתואר טוב כ"קודרות – GLOOMINESS ". אין אור. היא מתלוננת לרופא, אבל בדרך לא מעיקה. היא לא בוכה, מיללת ונצמדת למטפל. היא רק מדווחת על הסימפטומים שלה בכבדות אבל בצורה לא נודניקית. יש לה הופעה של היותה משלימה עם המצב שלה. זה בא עליה כל כך הרבה זמן ובצורה כל כך הרסנית שהיא נכנעת למצבה.

השלמה זו מוכפלת עם טשטוש ואיטיות של המוח, לפעמים נותן לפציינט מראה של סתם "הולך דרך התנועות". אם תתבונן בה מעט תגיע למסקנה שהיא לא באמת באה מהמוטיבציה שלה. היא נראית מרגישה "למה באתי לכאן?" אבל אז היא תיפתח מעט ותתחיל לעבוד אתך.

הנושא של פעולה מעוכבת חודר לרמה הפיזית ביסודיות. בהתחלה ישנה איטיות התפקוד; זה מתקדם לחולשה של השרירים, למעשה סוג של שיתוק.

החולשה של אלומינה מתייחסת לפריפריה. ממש כמו שראינו כאשר הפציינט נאבקת קשה לבטא עצמה אבל פשוט לא מוצאת את המילה המתאימה, היא תכוון את עצמה לתפקד ברמה הזו, אבל התגובה תאחר לבוא. העצירות האופיינית לאלומינה היא דוגמא עיקרית. תיאורו של קנט: "עכשיו, כל כך גדול המאמץ למעבר צואה רכה שאתה לפעמים תשמע את הפציינט מתארת את המצב כך: כאשר היא יושבת על הכיסא, עליה לחכות הרבה זמן, עד שיש מלאות ועליה ללכת הרבה ימים ללא עשיית צואה; היא מודעת שעליה לעשות צואה ויש לה מודעות של מלאות ברקטום, אך היא יושבת הרבה זמן ולבסוף תצטרך לעזור לעצמה ע"י לחץ חזק עם שרירי הבטן, לחיצה נמרצת, אך מודעת שמאמץ קטן נעשה ע"י הרקטום עצמו. היא תמשיך ללחוץ, תתכסה זיעה, תתלה על הכיסא ותמשוך ותעבוד כאילו זוהי לידה ולבסוף תצליח להוציא צואה רכה, אך עם תחושה שעדיין נשארה צואה בפנים".

אותו הדבר נראה בשלפוחית השתן. לוקח לה הרבה זמן עד שהיא מתחילה להשתין.

בושט ישנה תחושה שהאוכל תקוע ולא יכול לרדת למטה.

השיתוק החלקי [PARESIS] שמאפיין אלומינה ממוקד בעיקר ברגליים. הרעיון שאלומינה מאבדת את זהותה מתייחס אפילו לאזור זה. הרגליים נראות כהולכות בדרך שלהם; הם לא יכולות להיות נשלטות, לא משנה כמה מאמץ ישקיע הפציינט. לכן נראה אטאקסיה מוטורית מקומית [LOCOMOTOR ATAXIA] – רגליים מגושמות, התנודדות חסרת מטרה. אותו הדבר קורה לשלפוחית השתן ולרקטום – אובדן שליטה.

לפעמים התחושה של רדימות משפיעה על האיברים לפני התקפה של חולשה. במיוחד, ישנה רדימות של כפות הרגליים. זה טיפוסי למצבי עיכוב של אימפולס העצבי מהפריפריה למוח. כמו אצל קוקולוס, אלומינה מראה רפלקסים מעוכבים כאשר דוקרים אותה עם מחט.

יש לאלומינה סוג אופייני של סחרחורת אשר לעיתים נצפית אצל מקרים נוירולוגיים – סחרחורת כאשר סוגרים את העיניים. כאשר סוגרים עיניים, פציינט שיעמוד יכול ליפול. זה שוב ללא ספק כתוצאה מהעובדה שהממריץ הסנסורי מהפריפריה לוקח לו הרבה זמן לספק מידע אמין לייצב את שיווי המשקל הנכון.

בדרך זו, אפשר ללמוד על כל מערכת של אלומינה ולמעשה לנבא איזה סימפטומים יראו בפרובינג. פעם שהנושאים החיוניים מובנים, השאר נופל למקומו. למשל, איזה סוג של סימפטומים אפשר לצפות ברמה הסקסואלית? ישנה חולשה ואובדן שליטה באלומינה, לכן הרמה הסקסואלית תראה הפחתת תשוקה ואצל גברים, חוסר יכולת להגיע לזיקפה או העדר זיקפה כאשר יש תשוקה. איברי המין רפויים.

אלומינה ידועה כאחת הרמדיס המרכזיות להצטננות חוזרת ונשנית. איך נסביר זאת? ללא ספק, זהו זהו השיתוק היחסי של העצבים המספקים את הקרומים הריריים. זה מביא למחזור דם לקוי או לתגובה איטית של המחזור, יחד עם יובש של הקרומים. מאחר שהמכניזם הרגיל שבאמצעותו מערכת ההגנה מגינה נגד הצטננות איטי, הפציינט נעשה רגיש לקור. באופן בסיסי, החולשה הזו של כוח התגובה הוא גם בסיס לפתולוגיה ברמדיס אחרות שיש להן הצטננות; טוברקולינום, סולפור, גרפיטיס, סיליקה ומירקוריוס.

סימפטומים פיזיים אופייניים אחרים:

ערפול של הראייה, כנראה בגלל חולשת שרירי העין. העור יבש בצורה קיצונית. ישנו גירוי ללא פריחה. ישנו קרום יבש על פריחות העור, קרומים יבשים מעובים באף, וקרומים גרגריים יבשים בגרון. ישנה הפרשה נזלתית מכל הקרומים; של האף, של הרחם, של הוגינה ודיכוי קל של הפרשות אשר חוזר ונשנה. [יכול להיות שיתוק של צד אחד – בד"כ צד ימין].

לאלומינה יש זמן מוגדר להחמרה בבוקר. היא יכולה להשתפר במשך היום או להישאר ירודה כל היום. בכל אופן, ישנה הקלה מובחנת בערב, מיד לאחר שהשמש שקעה [מדורינום, ליקופודיום].

אפיון אחר של אלומינה הוא החמרה מתפוחי אדמה. יכולה להיות גם חוסר סיבולת למזונות עמילניים אחרים, ליין, לפלפל שחור ולמלח.

הרעיון של איטיות מתקדמת לתוך שיתוק טיפוסית לסוג התגובה שניתן לצפות לאלומינה. כדי להיות בטוח בתגובה חיוני לחכות מספיק זמן עם הרמדי הזו. זה במיוחד נכון כאשר מעורבים שינויים אורגניים. זה לוקח הרבה זמן לרפא את תוצאות המחלה, ממש כמו שזה לוקח הרבה זמן לפתח אותה.