תהליך המחלה

בשיטות הטיפול הרגילות אנו מתרשמים מן התוצאות המהירות של הדיכוי (החום ירד, השיעול הפסיק, הפריחה עברה.") ובאמת זו גישה שמתאימה במיוחד לבעלי טווח־ראיה קצר (מבחינה אינטלקטואלית) – ויש רבים כאלה. הם לא מעוניינים לחקור מנין נובע כאב הראש, או לעשות שינויים מרחיקי־לכת באורח חייהם. הם רוצים לבלוע משהו שיסלק את כאב הראש בלי כל שאלות. חד וחלק. הם גם לא חוקרים יותר מדי בקשר לתופעות־הלוואי של התרופות או מה תהיינה התוצאות לטווח־ארוך של דיכויים חוזרים ונישנים.

הפשטות המחשבתית מאפיינת את המנטאליות הזו שהיא כנראה נפוצה מאוד בקרב האוכלוסיה. לכן האלופתיה נחוצה עבור האנשים האלה.

כדוגמא לתהליך המחלה – חום גבוה אצל ילד: הילד מפתח 38° חום והאם נותנת אקמול. החום יורד, ואחרי שלוש שעות שוב עולה. הפעם ל-39°. שוב נותנת האם את תרופת הדיכוי. החום שוב יורד. למחרת, קופץ ל-40°. הפעם האם מצלצלת לרופא. התוצאה היא טיפול אנטיביוטי שהפעם מצליח להוריד את החום.

שבועיים־שלושה לאחר מכן, חוזר כל הסיפור מחדש, ובכל פעם קצת יותר קשה להתמודד איתו. לפעמים נגרמים גם סיבוכים מהדיכוי (דלקת קרום המוח, התכווצויות, דלקת ריאות, וכו׳). האם לא הבינה, והרופא, כמובן, לא הסביר לה, שהחום הוא תכליתי, ואם אנו לא מאפשרים לגוף להשלים את עבודתו ב-38°, בלית ברירה ינסה להשיג את היעד ע״י חום יותר ויותר גבוה, לאחר כל פעולות הדיכוי.

בכל פעם שאנו מדכאים, אנו מפנימים את המחלה, ואז, על־מנת להתנקות, הגוף צריך להיעזר באברים יותר פנימיים, יותר חיוניים ובסימפטומים יותר חמורים (כמו חום גבוה או דלקת חריפה). סופו של התהליך הוא הכשרת הקרקע להתפתחות מחלות כרוניות וליצירת סיבוכים.

המסקנה: כל עוד הגוף חי ונושם – הוא תמיד ינסה לרפא את עצמו ע״י יצירת סימפטומים, למרות פעולות הדיכוי. הטיפול התרופתי מסוכן ביותר דווקא כשהוא מצליח בפעולת הדיכוי, והחום לא עולה יותר. כך יוצרים תשתית להחלשת מערכת החיסון וליצירת מחלות חמורות בעתיד.

איך מתרחש תהליך המחלה בטיפול הוליסטי או הומאופתי?

כשהילד מקבל חום, האם מבינה שהגוף רוצה להתנקות, ומכיון שאסור לחסום את הגוף במאמציו, אסור לדכא סימפטומים. להיפך, צריך לעזור לגוף בכיוון שאליו הוא הולך. נסייע לגוף בהוצאת הפסולת:

א. בכך שלא ניתן לילד אוכל (בין כה וכה אין תיאבון בשעת חום). רצוי שישתה הרבה מים.

ב. ניתן לו הרבה ויטמין с שקושר רעלים בדם ומוציא אותם מן הגוף (בצורה ביו־כימית) דרך מערכת השתן.

ג. נעשה לילד חוקן 3 פעמים ביום (מים פושרים, אפשר עם קצת מיץ לימון) כדי לעזור לגוף (בצורה מיכנית) להתנקות־מן־הפסולת דרך מערכת העיכול.

בנוסף לזה נוכל לתת גם תרופות הומאופתיות לפי הצורך (ראה בפרק הבא).

המרכיב החשוב ביותר הוא הבנת התהליך: כאן צריך לעשות תפנית חדה של 180°. האם הצעירה הממוצעת חושבת, למשל, שהשיעול הוא הבעיה – בזמן שמבחינת הגוף, השיעול הוא הפתרון, שבאמצעותו הוא יכול לנקז את דרכי הנשימה מהצטברות של פסולת ביולוגית…

ברוב המחלות האקוטיות אצל ילדים, במיוחד אם לא היו הרבה פעולות דיכוי בעבר, הגוף מצליח להשתחרר מן הפסולת תוך 2-3 ימים של טיפול טבעי. ילד שגודל בצורה טבעונית, יחלים תוך יום אחד (אך למעשה, זה נדיר מאוד שהוא יחלה בכלל).

לפעמים תהליך הריפוי אינו מתקדם בקו ישר וחלק, אלא בקו מחוספס, עם עליות וירידות קטנות, במיוחד בהתחלה. כך שאם יש החמרה ראשונית, צריך לקבל זאת באהבה, מתוך ידיעה שהגוף תמיד עושה את הטוב ביותר בנסיבות הקיימות – ובשום אופן לא יזיק לעצמו.

חלק מההחמרה הראשונית היא כתוצאה מהגברת פעולת הניקוז של הגוף – ולכן הויטמין с נותן לנו אפשרות לזרז את ניקוז־הרעלים ויחד עם זאת להפחית את אי־ הנעימות הכרוכה בתהליך הניקוי הטבעי הקרוי "מחלה אקוטית". בכך אנו מונעים מעצמנו את רוב התופעות־המחליאות של תהליך זה. מכיון שהויטמין הוא על בסיס של חומר, המינון כאן חשוב: 500 עד 1000 מ״ג למבוגר, 250-500 מ״ג לילד (גיל 6-12 בערך) ו-125 מ״ג לתינוק. התכיפות (לכל הגילים): מינון אחד בכל שעה שהאדם ער. אפשר לחלק גלולה של 500 או 1000 מ״ג לחצאים או לרבעים (זה חסכוני יותר).

מכיון שזה לא רעיל כלל (בארה״ב נותנים עד 100,000 מ״ג ליום, בעירוי), קשה לעשות טעויות. גם ויטמין с שנמכר בבתי־מרקחת יעיל לתהליך הניקוי. ניתן להשיג ויטמין с לילדים גם בטיפות.

רוב האמהות, לאחר שהתרגלו במשך שנים לטפל בצורה אלופתית, חסרות בטחון־עצמי לטפל בצורה אחרת, במיוחד בפעם הראשונה. שטיפת מוח של שנים רבות חוסמת כנראה את מנגנון האומץ… לכן מאד רצוי לקיים מפגש שבועי שכונתי לקבוצות של הורים צעירים כדי להתחלק בחוויות, לתת תמיכה רוחנית, להחליף מירשמים טבעיים ולתת מסגרת חברתית כדי שיוכלו להיעזר זה בזה בשעת הצורך (לקבל עצה, ללוות תרופה הומאופתית וכו׳). אני מאד מקווה שקבוצות כאלה תיפרחנה בכל איזור בארץ.

אלה מאלה, לקיים פעילויות לילדים במסגרת טבעית, כמו גני ילדים וכו׳). אני מאד מקווה שקבוצות כאלה תפרחנה בכל אזור בארץ.