המיאזמות – פסורה

אם כל המחלות

הבדל פנימי נוסף נתגלה ע״י האנמן עצמו, מתוך תיסכול על כך שבמקרים מסויימים, למרות שידע בבירור כי אכן קלע לתרופה הנכונה, לא היתה תזוזה בתמונה הבריאותית של המטופל. האנמן כינה את התופעה בשם "מיאזמה" (miasm) – נסיה מחלתית, שמקורה בדיכוי סימפטומטי מלפני שנים, והעוברת בירושה מדור לדור. כתם תורשתי זה (המקביל למושג "דיאתזה" ברפואה המקובלת) יכול לחסום את תהליך הריפוי.

ד״ר האנמן חקר את הבעיה הזו במשך 12 שנה וחזר למקורות התורשתיים של מאות פציינטים. הוא מצא שהמקור הקדמון לכל המיאזמות היה הגירוד או הפריחה על העור שז־וכאו. הוא קרא לתופעה הראשונית הזו "פסורה" (psora) על שם הצרעת התנכי״ת (ספר ויקרא) וכינה את המיאזמה הזו "אם כל המחלות". הפסורה עצמה היא מצב כלל־מערכתי משובש, והתופעה החיצונית היא ניסיון הגוף להחצין או לפלוט פסולת שהצטברה במערכת. הדיכוי (עם משחות על העור, למשל) אחראי להפנמה של חומרי הפסולת, לזיהום דמה (כביכול) של האנושות לאורך מאות דורות ולהתפתחותן של המיאזמות האחרות: מסלולי תורשה מחלתית המעיבים על הדורות הבאים.

המיאזמות

1. פסורה (psora) –

מתבטאת בגירויים בעור, פריחות ואקזמות – ובעצם בכל מחלות העור, חוץ ממחלות מין. תחומים פגיעים אחרים הם מערכת העצבים, הרקמות הריריות וחילוף החומרים בגוף. המיאזמה לא גורמת שינויים ברקמות. הפציינט תמיד רעב, משתוקק אפילו למאכלים לא־מזינים, בעיקר לדברי־מתיקה ומזונות חמוצים. הרעב החזק ביותר תוקף אותו בערך ב-11 בבוקר. הוא יכול לקבל כאבי־ראש חזקים מהתרגשות, מהסתכלות כלפי מעלה, ואפילו מקימה ממצב של שכיבה. כאבי הראש מחריפים בבוקר ופוחתים בשקיעת החמה. הם מלווים באודם בפנים ובפלפיטציות (הלמות הלב). כמו כן, יש לו נטיה לסחרחורת, במיוחד בתנועה.

לפציינט יש שער יבש והוא נושר בקלות אחרי מחלות. השיער מלבין לגמרי בגיל צעיר יחסית, או מלבין טפח פה טפח שם. הקרקפת יבשה, עם קשקשים וגירוי. הפנים יבשות עם אדמומית בשפתיים, באוזניים וסביב העיניים. המטופל כמעט ואינו מזיע. הוא רגיש להצטננות והוא מתייחס למחלותיו באופן רציני מדי. יש לו מחזוריות של מחלות ישנות. הוא לא סובל שמש חזקה ומתלונן כי הוא רואה "נקודות לפני העיניים".

הטיפוס של פסורה אינו אוהב להתרחץ, והוא בדרך כלל אדיש להופעתו החיצונית (זו תכונה מאוד אופיינית ^sulfur ולכן במקרים sulfurs היא התרופה האישית המתאימה, וניתנת לפציינט, אך נראה שאינה פועלת, כדאי לתת psorinum – התרופה המנטרלת את המיאזמה של psora, ורק אח׳׳כ תוכל התרופה האישית להביא את התועלת הרצויה).

במישור האישי, הפציינט חסר־מנוחה, תמיד ממהר ועסוק. מלא חרדות, פחדים ודכאונות. הוא רגיש בגופו ובנפשו, מלא מחשבות ורעיונות, מתעניין בפילוסופיה, נוטה לתגליות והמצאות, אבל לא מצליח להגיע למסקנות או לביצוע. החמרה של כל הסימפטומים הללו נוצרת מקור וממגע בצמר.

ד״ר רוברטס – בספרו המצויין "העקרונות ואמנות הריפוי באמצעות הומאופתיה" (the principles and art of cure by homeopathy) – מעלה סברה מהפכנית, לפיה המיאזמה "פסורה" אינה אלא מצב של חסר תזונתי בגלל אי־ספיגה של מינרלים. הוא מצטט מחקרי□ שבוצעו בחיות ויצרו סימפטומים של מיאזמה פסורית ע״י הוצאת מינרלים מסויימים מהמזון. כשהמינרלים הוחזרו לדיאטה של החיות, נעלמו כל הסימפטומים של המיאזמה.

בהקשר זה כדאי לציין את ההיפותיזה של אחד ממורי הדגולים (מכיון שלא סיים את המחקר, הוא לא רצה לתת לעניין הד ציבורי וגם העדיף לשמור על אנונימיות): הוא מצא שתרופות הומאופתיות מסויימות – במסגרת הפעולה הביולוגית המתרחשת באמצעותן -גורמות להתרוקנות של משאבים ביוכימיים בגוף, ולכן כדאי לקחת ויטמין או מינרל מסויים (שיכול להיות שונה לכל תרופה) כמרכיב-לוואי תומן בתקופת הטיפול ההומאופתי. מכיון שאותו מורה דגול כבר נפטר, ניתנת בזה הזמנה לכל שוחרי־המדע להמשיך את חקר הנושא ולמצוא את הקשר הביולוגי בין התרופות לבין תוספות המזון. לדעתו של אותו חוקר, הצורך ב״תרופה משלימה" הוא הוכחה לחסר הנגרם במישור התזונתי.

יש גם אספקטים נוספים המקשרים בין תזונה להומאופתיה, כפי שמתגלה במחקרו של ד״ר סטוארט (Dr. a. stewart):

Nutrition – its Relationship to Homeopathic Practice and Hahnemannian ,Theory’

57-65 .BRITISH HOMEOPATHIC JOURNAL, 75 (2), April 1986, p

גם הומאופתים אחרים שמו לב לקשר לא־מיקרי זה הקיים בין מזון לבין סימפטומים, ובמיוחד במיאזמה הזו, שההשפעה העיקרית שלה היא בתחום ספיגת אבות המזון. ההוכחה לכך היא שכחצי מבין 50 התרופות השונות שיש להן יעילות אנטי־פסורית, ה□ יסודות ומינרלי□ שהם חיוניים לגוף.

להלן רשימת היסודות האלה ומספרם האטומי:

Calcium (20)

Titanium (22)

Iron (26)

Cobalt (27)

Nickel (28)

Copper (29)

Zinc (30)

Germanium (32) Arsenic (33) Bromine (35)

Tin (50)

Iodine (52)

Hydrogen (1)

Lithium (3)

Carbon (6)

Fluorine (9)

Sodium (11)

Magnessium (12)

Aluminum (13)

Silicon (14)

Phosphorus (15)

Sulfur (16)

Chlorine (17)

Potassium (18)

התרופות העיקריות למיאזמה הזו הן, כמובן sulfur-ו psorinum.