עקרונות ההומאופתיה

אומנות הריפוי

להומאופתיה שמורה טבעית, פשוטה בתכלית שמעטים שחודרים אליה מצליחים ליהנות מהעקרונות היפים, הפשוטים והמדויקים עד כדי תדהמה. כדי לתפוס את ההומאופתיה וליהנות ממנה חייב הקורא להשתחרר מהדעות הקדומות הקיימות אצלו, ובדיוק באותו אופן, חייב המטפל בחולה להיות נקי מדעות קדומות, אחרת לא יוכל להשיג תוצאות חיוביות מעבודתו שהיא הבראת החולה.

יתכן שבמפגש הראשון תראה ההומאופתיה, לאדם הלא מנוסה, כאווילית לאין שיעור, אך אם קיים באדם הרצון הפנימי לגלות את האמת הפשוטה והיפה הקיימת באומנות הריפוי, הוא חייב להתאזר בסבלנות. כל דיעות קדומות הקיימות באדם בין שחונך לפיהן, גדל עמהן, או שמסכים להן, מפריעות לקלוט דעה חדשה כשזו אינה נמצאת במוסכמות שלו.

חוקי ההומאופתיה הוגדרו ונוסחו לאחר ניסיון מעשי והתבוננות מעמיקה על ידי ד״ר סמואל האנמאן. העיקרון הראשוני והיסודי של ההומאופתיה קובע שאפשר לתקן הפרעה בבריאות האדם באותו “סוכן רעלי” הגורם לאנשים בריאים לאותה הפרעה. האנמאן, מייסד ההומאופתיה, למד מתוך התבוננות מעמיקה והגיע למסקנה שהשיטה היחידה לגלות את כוח הריפוי שיש לרעלים, היא לנסותם על אנשים בריאים.

חוקי היסוד של ההומאופתיה

כוח החיות כמהות של שלטון יחיד, זרימה הרמונית של החיים כביטוי לפעולת כוח החיות, סדר דינמי ובריאות.

העיקרון הראשון: חוק הדמיון
הומאופתיה הומאוס – דומה, פתוס – סבל, ״דומה בדומה מתקן״, Simiiia Similibus Curentur זאת השיטה בהומאופתיה, אך בשיטה האלופטית שולט העקרון “הפוך בהפוך מתקן”, האלופטיה, א – היפוך, מנוגד לסבל. לפי השיטה ההומאופתית כדי להבריא את החולה יש להשתמש בפוטנץ היוצר תדמית מחלה הדומה לזו שהחולה מציג בבואו לטיפול, ואילו באלופטיה משתמשים בתרופות המיועדות לדכא סימפטומים אחדים של החולה, הן פועלות באופן מנוגד לסימפטומים.

העיקרון השני: הכוח הויטלי שבאדם
הכוח הויטלי הוא כוח פנימי שבורא העולם הטביע באדם, הדואג לו ושומר על תהליכי החיים. שמירת החיים תהיה תוצאה של פעולה מתמשכת של כוח החיות הפועל כשלטון יחיד ומתבצעת באופן אוטומטי. כוח אוטונומי זה גורם לסדר מתמשך בתהליכי החיים, שומר ומכוון את פעולות החיים באופן רציף מסודר והרמוני. במצב של סדר פנימי, למרות הפרעות חיצוניות, כל סדרי החיים ישמרו. ברור שמאופן פעולה זה קיימת הבטחה להמשך הרמוני של החיים. כששלבי החיים נשמרים בסדר בהכרח שישמרו התפקודים התקינים.

במצב של אי סדר פנימי בהכרח תהיה התוצאה חוסר סדר מתמשך הגורם הפרעה למהלך החיים התקין וזו תהיה צורת הביטוי הראשונית למחלה. במצב של חוסר סדר התפקוד להמשכיות החיים יהיה מבולבל ויבוא לידי ביטוי בקושי בשטף זרימת החיים הטבעי. בטבע, הכוחות החיצונים גורמים לאי סדר, הרוח מפזרת, הגשם סוחף. באדם, במצב של בריאות, פעולת החיות שומרת על הסדר בכל רגע, ונעשית בניגוד לכוחות החיצוניים. הכוחות הטבעיים מושכים לירידה ברמת הסדר. פעולת החיות בפעילות בריאה, יכולה להתגבר על המשיכה לרדת ברמת הסדר ולקיים סדר הרמוני דינמי.
מצב של סדר באדם בהכרח מביא למצב של בריאות והגוף המחשבה והנפש יפעלו באופן תקין. כשיש סטייה מהסדר נוצרת פטלוגיה המהווה ביטוי למחלה, אשר בשלב הסופי מביאה למוות, בו הגוף נרקב ומתפרק ליסודותיו. המחלות הן ביטוי לכוון נסיעה זו.

כוח החיות שומר על הסדר ופועל באדם באופן אוטומטי. בעקבות פעולתו של כוח החיות, הדם נשאר בכלי הדם, הברזל ישמר בטחול ובכבד, הכוח החשמלי במערכת העצבים והאוויר בריאות. כוח החיות דואג שהחומרים הנחוצים לגוף יימצאו בו בכמויות ובמקומות הנכונים. אצל האדם הבריא, הכוח הויטלי עובד במגמה הפוכה לכוחות החיצוניים הפועלים על האדם (זה הוא שדואג לאורגניזם שיגיב בחום לקור ואילו ליובש בלחות).

אצל האדם החולה, הכוח הויטלי מנהיגו לקראת הבראה, אך מכיוון שהוא פגוע ולוקה בחסר, אינו יכול להביאו לידי כך. הסימפטומים שמהם סובל האדם הם לא המחלה עצמה אלא ביטוי המאבק להבראה. אדם בריא מרחיק מעצמו את המזיק לו ומקרב אליו את המועיל, פעולות אלו נובעות מתהליך החיים.

ככל שהאדם בריא יותר, ובעל רמה גבוהה יותר של בריאות, גדל החופש ברצונותיו, במחשבותיו וברגשותיו, העבד יוצא לחופשי. הוא אינו רוצה את מה שאינו יכול להשיג, ומשיג במהירות את מה שהוא חפץ. ברגע שהאדם מאבד את החופש הוא מאבד את בריאותו. מידת החופש שיש לאדם תלויה ביכולתו לעשות את הנכון. חוסר רצון לעשות את הנכון, או רצון לעשות את המנוגד להמשך החיים מביא להגבלת החופש. האם אנו יכולים לדמיין מה היה קורה בעולמנו אם פעולה מסוג זה תיעשה בצורה הפוכה?

קל לאדם לעשות אי סדר, כמו ילד בחדר הצעצועים, שקל לו להפוך הכל, אך קשה ביותר להחזיר מצב של אי סדר לסדר. רמה גבוהה יותר של אינטליגנציה דרושה בדי ליצור סדר מאשר לגרום בלבול וחוסר סדר.

מצב של שלמות נותן ביטוי לרמה גבוהה יותר של הכרה. כשפעילות האדם מבטאת בלבול, אי סדר וחוסר הרמוניה, תראה רמה נמוכה יותר של הכרה.
דרך הריפוי ההומאופתית, הפועלת לפי חוק “הדומה” (שנוסח לראשונה בידי היפוקרטס ואומץ מחדש על ידי האנמאן), גורמת לסדר בחיי האדם והחברה. השיטה פועלת בהתאם לסדר והחוקיות הקיימים בכל רמות האדם (במחשבות, בחלומות ופעולות הגוף). יש להבין את המפתחות, את היכולת לתקן או לקלקל. לפי הסימפטומים החיצוניים ניתן להבין את הסטייה מהסדר.

ממכלול התופעות והביטויים החולניים בין שהחולה מתלונן או מספר, או שהומאופת הבחין אצלו, יש להבין את התהליכים הפנימיים שגרמו לתופעות אלו, היכן החולה נמצא על רצף בריאות־מחלה. באמצעות הפוטנץ ההומאופתי ינוע לקוטב השני וישוב למצב של בריאות.

העיקרון השלישי: המנה הבודדת
אדם יכול להיות חולה, בעת ובעונה אחת, רק בסוג אחד של חוסר סדר. לכן, הריפוי יעשה רק בסוג אחד של ארוכה. ארוכה היא הפוטנץ ההומאופתי. העבודה המעשית של ההומאופת תהיה התאמת הארוכה היחידה המתאימה לאדם, בזמן הנתון של מחלתו.

העיקרון הרביעי: המנה הקטנה ביותר
יש להפעיל את הכוח המינימלי הדרוש להבראת האדם. לכן החולה מקבל את המנה הקטנה ביותר, שאליה הוא זקוק לצורך הבראתו.

העיקרון החמישי: הרעה ראשונית
לאחר שהאדם קבל את הארוכה המתאימה לו, תחול הרעה ראשונית במצבו, הרעה זו מראה על תחילת פעולת הריפוי ותגובת כוח החיות. בהמשך תבוא ההבראה.

העיקרון השישי: התאמת הארוכה והמנה
מנה גדולה מעבר לנחוץ גורמת לתגובה חזקה מדי מכדי הנחוץ להבראה. לפי האנמאן “כל מחלה טבעית ניתן להבריא בצורה קלה, פשוטה ומהירה בלי לגרום סבל מיותר לאדם”. לכן, יש להתאים לחולה את הארוכה והמנה המתאימים לו.

העיקרון השביעי: אימות החומרים (Proving)
השיטה למציאת הארוכות היא האימות. מזמנים קבוצת אנשים מתנדבים במגוון רחב, בעלי בריאות טובה ונותנים להם פוטנץ מסוים שאותו רוצים לבדוק, בדרך שתמנע השפעה סוגסטיבית. לאחר תקופה מסוימת, כל אחד מהנסיינים מדווח על השינויים והתופעות שחלו בו. מסכמים את כל הנתונים כאילו הופיעו אצל “אדם תיאורטי אחד”. לפי העיקרון הראשון של ההומאופתיה פוטנץ היכול לקלקל את בריאות האדם ולהפכו לחולה, יהפך לארובה שתוכל להבריא אדם חולה שהופיעו אצלו אותם הסימנים והסימפטומים.