מהן תרופות פרחי הבאך?

מאונט ורנון הוא בית קטן וצנוע ולו גינה נעימה באוקספורדשייר אנגליה, בו נרקם הרעיון לשיטת ריפוי משולבת הנודעת בשם "טיפול בפרחי באך". על פי שיטה זו, יש לפרחי בר מסוימים סגולות ריפוי המאפשרות טיפול בחולים הסובלים מבעיות אישיות ומרגשות הגורמים סבל וכאב. שיטה זו מחליפה את הטיפול השמרני המתמקד בסיפטומים של מחלה.

במשך שישים השנים האחרונות, מכינים את שלושים ושמונה התרופות אשר מרכיבות את הפרמקופיה (ספר הרפואות) של פרחי באך במאונט ורנון. עד עצם היום הזה מוסיפים המופקדים על הכנת התרכובות של פרחי באך, לאסוף פרחי בר מאותם מקומות ומשתמשים בשיטות המקוריות להכנת התרופות אשר נתגלו בשנות השלושים של מאה זו, על ידי הרופא הדגול ד״ר אדוארד באך.

הבית הפשוט ביופיו, הידוע גם בשם מרכז באך ואישיותו המלבבת של באך עצמו, משתקפים באופן מושלם בתרופות הפרחים העדינות אשר עם השנים התפרסמו ברחבי העולם. מאונט ורנון היה ביתו של באך בשנותיו האחרונות. במקום זה הוא השלים את מחקרו ונפרד מן העולם, מרוצה מן הידיעה שמשימתו עלי אדמות הושלמה. כדי להבין את שיטת באך, שומה עלינו להכיר את הפילוסופיה אשר עומדת מאחוריה.

נתמקד בחיפושיו של ד״ר באך אחרי שיטת טיפול אשר תתאים לרוחו ולנפשו של האדם. גישה שאינה תרה אחרי טיפול רפואי אלא מגיבה ברגישות טבעית לרגשותיהם של האחרים. בשנת 1930, היה ד״ר אדוארד באך בן 43 בשיא הקריירה שלו כרופא, בקטריולוגיסט והומופאט. למעשה, שמו הונצח במה שמכונה "שבע באך נוסודס" (מדובר בשבע תרופות הומופאטיות שהוכנו מחומרים ממקור פתאלוגי).

ד״ר באך גילה אותן והן נמצאות בשימוש עד עצם היום הזה, ברפואה הומופאטית. ההשראה שחש באך (למעשה אין כל מילה אחרת לתאר זאת) גרמה לו, למגינת ליבו הרבה של המימסד הרפואי האנגלי, לוותר על הקליניקה הרווחית והמצליחה שהייתה לו בלונדון, כדי לחפש צורת טיפול חדשה לחלוטין, שלא תזיק לאדם או לחיה. הוא השתכנע שאסור שחומרים רעילים שמקורם בעלי חיים, צמחים, או מינרלים ימלאו תפקיד כלשהוא בריפוי – גם כאשר השימוש שנעשה בהם הוא במינונים קטנים כפי שנעשה הדבר בהומואופתיה.

עם זאת, הרקע ההומופאטי שהיה לבאך פתח לו דלתות להבנה של מציאות של טיפול המכונה טיפול תנועתי. הוא היה ער לכך, שכאשר נעשה דילול גבוה של חומרים רפואיים במים, לא ניתן להתחקות אחרי החומרים המקוריים במעבדה ויחד עם זאת עשויים חומרים אלה להיות בעלי אפקט טיפולי מדהים. ידע זה השפיע על התפתחות שיטת הטיפול שהוא פיתח.

ד״ר באך אף הכיר בכך שמתח ממושך הנובע מרגשות כמו כעס, פחד, או דאגה מחליש את המערכת החיסונית של האדם. במצב כזה עלול הנוף "להיות טרף" לזיהומים או מחלות כמו הצטננות, קצרת, בעיות במערכת העיכול או אפילו דבר חמור יותר. הוא אף נוכח לדעת שהאופן בו מתייחס אדם למצב הרגשי בו הוא שרוי, משפיע בבירור על חומרת המחלה ועל הזמן הנדרש לאותו אדם להבריא ממנה.

יותר מכך, באך למד שאנשים אשר סובלים מאותה מחלה, שהם בעלי קווי אישיות דומים, מניבים בצורה חיובית לתרופה מסוימת, בעוד שיש לטפל באורח שונה באנשים הסובלים מאותה מחלה ולהם טבע ומזג שונים. האקסיומה אליה הגיע באך בעקבות הדברים הללו קבעה כי: אין להתייחס למחלה ויש לתת את הדעת אך ורק לאישיותו של האדם הנמצא במצוקה.

לשיטתו של באך, מחלה הינה גיבוש וביטוי של מצב רגשי של האדם. השקפת עולם דומה לזו של פלאטו ואחרים בני אותה תקופה, שדגלו ברפואה הוליסטית. למרות העובדה שד״ר באך היה אדם אינטליגנטי מאוד ובעל רקע מדעי מוכר, הוא מעולם לא איבד את הקשר שהיה לו עם העולם הרוחני. בבסיסו הוא היה "איש של לב" שהונחה על ידי אינטואיציה או מה שאחרים מכנים: השראה עליונה.

הוא האמין בכל ליבו שהמפתח לריפוי האמיתי לא נמצא במעבדה, אלא בממלכת הצומח, וכן שפרחי בר המוזנים על ידי אימא אדמה ומקבלים את האנרגיה שלהם משילוב של אוויר צח, מים ואור השמש, עשויים לשמש כצמחי מרפא. מיד לאחר שעזב את לונדון, התיישב באך בכפר ליד ניטוס אי כוד אשר בצפון וולש. החיים בטבע הביאו לפיתוח רגישותו הטבעית.

הוא היה כבר מודע למתנת הריפוי בה ניחן, מאחר שפעמים רבות בעבר הוא חש צורך להניח את ידו על זרועו של חולה, או על כתפו, באופן שאותו חולה חש בפרץ של אנרגיה ממגעו. בוולש התפתחה רגישות זו והיה עליו רק להניח עלה כותרת על לשונו או לאחוז את ידו מעל צמח, כדי להיות מודע להשפעה שיש לצמח זה על ה- MIND (הישות ההכרתית בתוכנו, המאפיינת את המין האנושי, ישות זו מנוגדת לחומר והרכבה הוא: שכל, תודעה, דעת, מחשבות, רעיונות, רגשות, רצונות, עולם רוחני, אינטליגנציה וכל מה שמאפיין הכרה: הנוף והנפש).

בשלב מאוחר יותר רכש ד״ר באך את הידע שלו באופן שונה: מספר ימים בטרם גילה צמח מרפא הוא חווה בתוכו באורח פלאי, מצוקה רגשית והתרופה למצב רגשי זה אמורה היתה להיות צמח המרפא שאותו גילה בתוך מספר ימים. אין ספק שה"מסע" שהוא ערך בחיפוש אחרי שיטת הריפוי שלו, גרם לו סבל גופני ונפשי.

על פי באך, פרחים מסוימים הינם בעלי "מערך גבוה יותר" ולהם כוח רב יותר מצמחי מרפא רגילים אשר מרפאים את הגוף ברמה ביו כימית. הוא האמין כי צמחי המרפא האמתיים, מאזנים מצב של חוסר הרמוניה בתוך ההיבטים הנפשיים והרוחניים של ישות היחיד; הם משנים רגשות שליליים כדוגמת פחד, דכדוך, ושנאה והופכים אותם לאומץ, שמחה ואהבה; באופן זה הם משנים את הגורם למחלות.

תרופות העשויות על בסיס פרחים אינן חוסמות את ההבנה כפי שקורה עם חומרים המשנים את אורחות החשיבה; הן מתנהגות כמו זרזים הפועלים בעדינות, אך ביעילות, ומחוללים את השינוי הנדרש לריפוי מבפנים. איש איננו יודע כיצד בעצם מושגת מטרה זו. האופן בו פרחים אלה פועלים דומה, קרוב לוודאי, לשיטות ריפוי תנודתיות דומות, במיוחד ל״הומופאתיה מנטלית" בה ניתנים מרשמי תרופות על סמך מזגו וטבעו של האדם ולא על פי הסימפטומים הגופניים שלו. על כך אמר באך: התרופות מרפאות אך אינן מתקיפות את המחלה, הן מציפות גופנו בתנודות היפות של הטבע, שבנוכחותו מתמוססות המחלות בדומה לשלג הנמס בשמש.

שיטת הפקה פשוטה– אל לה לפשטותה של שיטה זו לרפות את ידיך מלהשתמש בה. אתה תווכח, ככל שתחקור בה יותר, בפשטותה של הבריאה כולה. (אדוארד באך)

בוולש היה ד״ר באך קם עם בוקר כשאגלי הטל עדיין היו על האדמה ופוסע בין המדשאות הטובלות בירק. בזמן זה חדרה להכרתו ההבנה כי כל טיפת טל מכילה חלק מן הסגולות של הצמח עליו היא נחה. הוא החליט לבחון תיאוריה זו ואסף לצורך זה טל מצמחים מסויימים וניסה אותו על עצמו. חושיו המפותחים היטב גילו לו כי הטל הוא בעל כוחות מוגדרים מסוג מסויים.

יותר מכך, טל אשר נאסף מפרחים שנחשפו לאור השמש, היה בעל השפעה גדולה יותר מטל שנאסף מצמחים שהיו בצל. ד״ר באך אף גילה שאנרגיות מסוימות של צמח היו מרוכזות בפרח בבשלות מלאה, כלומר כאשר הפרח הגיע לשיא פריחתו ועמד לגבול.

כאשר באך הוכיח לעצמו כי טל שספג את חומן של קרני השמש ספג גם את הסגולות של הצמח עליו הוא נח, הוא הציב לעצמו משימה למצוא טכניקה פשוטה יותר לאיסוף אנרגיות הפרח (הוכח כי טל הוא בעל סגולות מרביות). באך תר אחרי שיטה שלא תהרוס או תזיק לצמח עצמו, וכך יצר שתי שיטות של מיצוי או של "הפקה" כפי שהוא העדיף לכנות שיטות אלה – "שיטת השמש", ו״שיטת הרתיחה".

ב״שיטת השמש" נקטפים ראשי הפרחים הטובים ביותר ומושמים בכלי צד ושקוף עשוי זכוכית או בדולח, המכיל מי מעיינות. בשלב הבא מניחים את הכלי על האדמה (ליד הצמח ההורה) מקום בו הוא נחשף לאור חזק של שמש במשך כשעתיים – או עד שאנרגיית הריפוי של הניצנים מועברת למים, לאחר מכן, מוסרים הפרחים בעזרת חוטר או עלה מצמח המרפא, כדי למנוע מגע אנושי עם המים החיוניים או עם ה״תמצית".

בשלב הבא מועברת התמצית לבקבוקים שחציים מלא בברנדי המשמש כחומר משמר ועליהם תווית שבה נרשם: "משרת האם". שנים אחדות מאוחר יותר כאשר באך שכלל את עבודתו הוא נוכח לדעת כי ניצנים מסויימים כמו star of willow ,beitlehem, elm דורשים שיטת מיצוי חזקה יותר למרות שהוא לא הצליח להסביר מדוע. עבור צמחים אלה הוא פיתח את "שיטת הרתיחה".

בתהליך זה, חומרי צמח (ניצנים, אצטרובלים, או פרחים) מונחים על מחבת מצופה אמייל ובו מי מעיינות. חומרים אלה מחוממים עד לנקודת הרתיחה במשך מחצית השעה. לאחר מכן מכסים את המחבת ונותנים לו להתקרר. כאשר הוא קר, מסננים את התמצית הנמצאת בו וכמו בשיטה הקודמת, משמרים את החומר המסונן בכמויות שוות עם ברנדי ומניחים על הבקבוק את התווית של "משרת האם".

השלב הבא בהכנה הוא דילול והוא אחיד הן ב״שיטת השמש" והן ב״שיטת הרתיחה". יש צורך לדלל את "משרת האם" בכמות נוספת של ברנדי. התווית על בקבוק זה נושאת את צמד המילים "תמצית מלאי", וזוהי הצורה שבדרך כלל נמכרות התרופות המכונות פרחי באך.

למרות שה״מלאי" הוא דילול של המשרה המקורת הרי שבכל זאת הוא אמור להיות תרופה מרוכזת, היות שנחוץ דילול נוסף במי מעיינות לפני שנעשה בו שימוש רפואי. בין שלושים ושמונה סוגי פרחי באך ישנם שני פרחים שונים מעט שאינם פרחי בר הגדלים באירופה. אלה הם rock water שהם מי מעיינות מופקים, ceratch שהוא צמח מעובד מהרי ההימליה. ניתן להבין בקלות את בחירתו של ד״ר באך במי סלע כבסיס לתרופה, היות שהם מי מעיין טבעיים בעלי אנרגיה חיונית של האדמה.

אבל בחירתו בצמח הנוי cerato (בניגוד לעמדתו הבסיסית שלא לבחור בסוג כזה של פרחים) כבסיס לתרופה המופקת מפרח, נשארת ללא מענה. ג׳וליאן בארנארד שהינו מחברם של מספר ספרים על פרחי באך, מציע תיאוריה מעניינת: הצמח עצמו מציג שאלה ונותן עליה תשובה. cerato מיועד לאלה הסובלים מחוסר ודאות.