מהו סוד הפוטנציה?

עד כה היה זה נעלם גדול. . . יש אנשים שכה לכודים במסגרת המוחשית, עד כי עדיין קשה להם להאמין כי קיים כוח־בלי־חומר, וכי עוצמה כזו יכולה לחולל פלאים במישור הבריאותי… תיעודים חוזרים ונישנים מעוררים אצלם את השאלה: האם פועל הריפוי במישור הרוחני בלבדי או – הייתכן שהחולה מתרפא רק מתוך אמונתו?

אדם ספקן מעין זה, אם הוא, במקרה, גם בעל בית־מרקחת הומאופתי, בוודאי ימצא קיצורי־דרך לחסכון־בזמן שיביאו ליצירת תרופות בלתי פעילות, מבלי שהלקוח (או אפילו הרוקח עצמו), יידעו על כך. התוצאות יכולות להיות עגומות מאוד.

ובכן, את סוד יצירת העוצמה ההומאופתית מן החומר גיליתי באקראי, ודווקא מתוך שיטה של הגברת כושר־גופני שאני ממליצה עליה מאוד – לא רק כתרגיל הטוב ביותר מבחינה פיזית – אלא גם כמגביר תהליך הריפוי וכמעורר הזכרון של התא. כלי־העזר בעניין זה הוא הקפצית (הטרמפולינה).

לא אכנס לפרטים של התרגילים השונים הנעשים על הקפצית, אך ההשפעה הפיזיולוגית חשובה מאוד.

הקפיצות על גבי משטח גמיש פועלות בשלושה מישורים:

1. האצת זרם הדם (ובכך הזנה משופרת של התאים) וניקוז הפסולת מהרקמות (ע״י זירוז הזרימה במערכת הלימפה).

2. יצירת אנרגיה בגוף על־ידי כך שבכל קפיצה אנו בעצם חוצים (או חותכים) את קווי האנרגיה המגנטית הזורמת בין הקטבים של כדור הארץ.

(לפי תורת האלטרומגנטיות, ייצור של חשמל בדינאמו מתבסס על העברת חוטי חשמל מלופפים בניצב לקווי המגנטיות הקיימים בין הקטבים של מגנט סטטי).

כמו במגנט אלקטרוני, פעולה זו יוצרת אנרגיה, ולכן אנשים העוסקים בספורט הריצה (jogging) באופן קבוע, מספרים שאחרי 15-20 דקות של ריצה – למרות שהיו צריכים להיות, בעצם, סחוטים ותשושים לאחר המאמץ – הם מקבלים לפתע מישנה־כוח (הנקרא ־second wind־) וממשיכים לרוץ ביתר קלות מאשר בחלק הראשון של הריצה.

מאחר שלא קיבלו "זריקת מרץ" כלשהי מכל מקור אחר, חציית זרמי האנרגיה הגיאולוגית היתה המקור היחידי למשנה המרץ שקיבלו (למרות שרובם אינם מודעים לכך).

3. בכל קפיצה לגובה, אנו עוברים ממצב של חוסר־גרביטציה (שלילת או ניטרול כוח־ הכובד) למצב של גרביטציה כפולה ומכופלת. כשאנו למעלה באויר, כוח הכובד מפסיק לפעול עלינו לחלקיק־שניה – וכאנו נוחתים הוא פועל בעוצמה מוגברת בהתאם לגובר הקפיצה.

כשאנו מקפצים על גבי משטח אלסטי כל התאים שלנו, בכל שניה, עוברים את השינוי הדראסטי הזה, המהווה עבורם גירוי ששום תרגיל אחר אינו מעניק. אנו מוצאים שפעולה זו מעוררת את הזכרון של התא ואת כוח הריפוי של הגוף.

שני הסעיפים האחרונים מתייחסים גם להכנת התרופה ההומיאופתיה: אם אנו מנערים ומטיחים את הבקבוק בכיוון מלמעלה למטה, אנו חוצים קווי אנרגיה גיאולוגית/מגנטית ובכך יוצרים כוח עצום בתרופה.

בנוסף, כמו שהקפיצה על הטרמפולינה מעוררת את הזכרון של התא, כך גם התרופה ההומיאופתיה, בתהליך הפוטנטיזציה, עוברת ממצב של חוסר־גרביטציה (כשהבקבוה-אך זה סיים את התנופה העליונה שלו והנד הנוזלי נוצר… למצב של גרביטציה כפולה ומכופלת (הנוצרת בשעת החבטה). פעולה זו מעוררת את "הזכרון" שבחומר, ויוצרת את הכוח שבתרופה (אולי בדומה למים שמעוררים את הפוטנציאל הרדום בזרע היבש, הנובט ומצמיח עץ).

כעולת הניעור הנכונה ליצירת הדר כנימי.

ד״ר אדוארד פרסל (Edward Parsai), עטור פרס נובל בפיזיקה משנת 1952, הדגים תדירויות של תהודה האופייניות ליסודות שונים בשדות מגנטיים מובחרים (מדווח בכתב העת science newsletter מתאריך 15 בנובמבר, 1952).

הוא הראה שאפשר להפוך חלקיקי□ אטומיים זעירים, שמושרים בתוך נוזל, למשדרי־רדיו קטנטנים. מחקריו התבססו על עבודתו של הירונימוס (Hyronymous) שזכה בפרס על גילוי של פליטות־אנרגיה מתוך חומרים ומדידת העוצמה שלהם. הוא גם קיבל על כך פטנט (2482773 # בארה״ב) ב-1949.

פרופסור וויליאם טילר, מאוניברסיטת סטנפורד, עסק (ועדיין עוסק) בכובד ראש בצד העיוני והמדעי של כל נושא האנרגיות. בין היתר, הוא מצא שתנודות של חומר בכיוון מעלה־מטה בתוך שדה מגנטי – יוצרות שינויים חשמליים.

כתב־העת the journal of chemical physics, מתאריך 15 לנובמבר 1986 מדווח על ניסוי בויברציות, שנערך במטרה להדגים את ההחלשה (כביכול) של כוחות־הקשר במולקולה (הנקראים van der waals forces) בעקבות הרטטה מיכנית – אך להפתעתם של החוקרים התגלה שההיפך הוא הנכון: ככל שהניעור היה חזק יותר, כן היו כוחות אלה יציבים יותר… כך מדווח החוקר הידוע, ד״ר דוד ריילי, בכתב־העת communications של נובמבר, 1988.

מעבר למוחשי
פיזיקאים מתקדמים מודים בפה מלא שכאשר אנו מנתחים את האטום לחלקיקיו – בסופו של דבר אנו מוצאים אנרגיה טהורה. לכן חומר מוצק הוא, בעצם, אנרגיה מגובשת או דחוסה.
תהליך הפוטנטיזציה מחזיר את החומר אחורה – לשלב שהוא פחות דחוס, לשלב טרום־גולמי, למישור אלקטרו־מגנטי (שבו, לאמיתו־של־דבר, מתחוללות הסיבות לרוב התופעות הפיזיות).