להכיר את החולה

התישאול ההומאופתי הוא אומנות של חקירה־לעומק המכוונת למיצוי מירבי של המידע האישי על המטופל, בכדי להתאים לו את התקונה המדוייקת.

במחלות אקוטיות התהליך הוא קצר, יחסית; ומורכב משלושה אספקטים:

1. הבעיה

א. סוג הבעיה: כאב? שיעולי הקאות? שילשולי

ב. המאפיינים: ממה יש הקלה וממה יש החמרה? איך משפיעים המאפיינים האלה על הסימפטומים: תנועה, לחץ, טילטול, חום, קור, לחות וכו׳.

ג. התכונות של הסימפטומים: האם הצואה מיימית או קשה? האם הכיח ירקרק או לבן? האם הכאב קבוע או נודד? האם הבחילה קשורה עם אכילה? האם יש התגברות של הסימפטומים בזמן מסוים ביום או בלילה?

2. ההופעה

א. איך נראה הפציינט? האם הוא חיוור? פניו אדומות? מזיע? מבולבל? האם יש לו פריחה?

ב. חום: האם התחיל פתאום? מתי גובר החום במיוחד? האם החולה צמא? האם הדופק סדיר? איטי? מהיר? חלש? חזק?

ג. מראה הלשון: נפוחה? מדוללת? אדומה? עם כיסוי עבה וצהוב? עם סימני שיניים?

3. התנהגות

א. מה השינויים בין מזגו של החולה עכשיו לבין מצב רוחו הנורמלי?

ב. האם הוא סוער? אדיש? נוטה לבכי? נאנח? מלא פחדים? האם הוא רוצה בחברת אחרים או מעדיף להישאר לבד?

ג. האם יש לו חלומות? סיוטי לילה? האם הוא נוטה לדבר על נושא מסויים כל הזמן? האם הוא משתוקק למשהו מיוחד (מזון או משקה)?

במחלות כרוניות, התהליך קצת יותר מסובך, והשאלות מתייחסות לאספקטים נוספים:

1. הבעיה העיקרית וצורת התפתחות המחלה –

האם התחילה פתאום או בהדרגה? האם התחילה בעקבות ארוע מסויים (טראומה? אובדן מישהו אהובי חשיפה לקור ולחות?)

2. המאפיינים –

מהם המצבים שמשנים את צביון הסימפטומים לטוב או לרע?

המאפיינים יכולים להיות תרמיים: תגובות לקור או לחום מקומי (כמו חימום המקום הכואב ע״י רטיה), אקלימיים (תגובות לתהפוכות מזג האויר), פיזיקליים (תגובות לתנוחת הגוף, למנוחה, לתנועה, לטילטול), תקופתיים (הקלה או החמרה בהתאם לעונות השנה או בהתאם לזמני היום והלילה או במחזוריות חודשית או שבועית).

3. הסשוריה רפואית של הפציינט ורקע משפחתי –

אילו מחלות היו לו בעבר? האם היו ניתוחים? אלו חיסונים קיבל? האם נפצע בתאונה? האם עבר טראומה נפשית כלשהי? אילו מחלות כרוניות או תורשתיות יש לקרובי משפחה?

4. הסטוריה חברתית –

יחסי אישות עם בן הזוג, יחסים עם בני משפחה אחרים, הסביבה ומקום המגורים, תנאים פיזיים וחברתיים במקום העבודה, שעות העבודה, תחביבים, עיסוק בשעות הפנאי, עישון, אלכוהול וצריכת תרופות או סמים.

5. הופעה כללית (רושם מתוך התבוננות) –

בפגישה הראשונה עם המתיעץ: התבונן! האם הוא נקי, מסודר? האם מלוכלך או רשלן בלבושו? האם הוא ביישן או בוטה? פחדן? חסר־מנוחה? עצבני? איך העור: האם יש כתמים על הפנים? סדקים בזוויות הפה? חריצים או עיבוי בצפורניים? התקלפות העור? הגלדה על הריסים? האם השיער שמן? היש פצעוני־בגרות? האם הידיים קרות או חמות? מזיעות או יבשות? האם הוא בעל עודף משקל? מסורבל? חיוור? רועד? איך הוא מתנהג? מה הוא אומר? מהו סיגנון הדיבור (האם קולח? הססני? מגומגם? בוטה? האם נימנע מדיבור?) כן יש לשים לב לתנוחת הגוף, להבעת הפנים, לסטיות בהליכה, בעמידה, בתנועות ובדיבור – וכן אם יש תופעות חריגות בשיער, בעור ובריח הגוף.

6. סימפטומים כלליים –

מתייחסים לאדם כולו, לתגובות שהוא מפגין כשהוא בריא, למשל: תגובותיו לחום ולקור, למזג האויר, למועדי היממה. סטיות של התיאבון: כמיהה או סלידה ממזונות מסויימים, הרגלי שינה, הזעה. תגובות גופניות וריגשיות בזמן הווסת.

7. סימפטומים מנטאליים –

אלה מוגדרים כבעלי חשיבות מירבית: פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים, רתיעה ממים, חרדות, הקפדת־יתר על סדר מופתי, או יחס של זילזול לסביבה המיידית (כלומר, בלגניסט); חוסר מנוחה, דאגנות, נטיה לבכי, רגישות־יתר לרעש, לאור, לריחות.

8. סימפטומים מוזרים, חריגים או נדירים –

למשל: סימפטומים שמחמירים בשעה מסויימת ביום, הקלה באסטמה דווקא בשכיבה, חום גבוה ללא צמא, קושי בבליעת נוזלים, אך בליעת מזון מוצק בקלות וכר.

הרופא־המראיין משתדל, עד כמה שאפשר, להימנע משאלות־מובילות, להנחות את המטופל לדווח על דקויות של תחושותיו (ולא רק מענה יבש של "כן" או "לא") ולתחקר אותו כך שיוכל להתבטא באופן חופשי, במלים שלו. לכן השאלה החשובה ביותר באנמנזה ההומאופתית היא: "מה עוד?"

כל מידע הניתן ע״י החולה באופן ספונטאני הוא בעל חשיבות גדולה יותר מאשר תגובה לשאלה.

לפעמים אני מבקשת את אלה המטלפנים לקבוע פגישה ראשונה שיכינו שלוש רשימות אישיות (כל אחת בדף נפרד):

1. פרופיל הבריאות האישית – לרשום כל סימפטום, תכיפותו, עוצמתו ותכונותיו (למשל: מקום הכאב, מאיפה מתחיל, לאן מקרין, מתי מופיע, האם צורב/פועם/לוחץ/דוקר או סוג אחר) וכמה זמן הוא כבר מטריד (ימים? שנים?)

כמו כן, תחושות אחרות (נימול? גירוי? משיכה? לחץ? כובד?)

האם יש פחדים, סיוטי לילה, עצבנות או תופעות נפשיות אחרות, וכן מחשבות חריגות.

2. הסטוריה רפואית – לרשום איזה מחלות היו בעבר, איזה דיאגנוזות נקבעו ואלו טיפולים ניתנו. אם היו ניתוחים – איזה ומתי? בקשר למצב העכשווי: האם אובחן? האם טופל? איזה טיפול ניתן? מהי הפרוגנוזה (התחזית) הרפואית?

3. אורח־חיים – מהו התפריט ביום טיפוסי (יש לפרט ארוחות בוקר, צהריים וערב, מה אוכל בין ארוחות, מה שותה, איזה תרופות או תוספות־מזון לוקח, האם מעשן, צורך משקאות חריפים וכו׳); יש לרשום כל דבר הנכנס לגוף.

כמו כן, העיסוק במשך היום, מידת העייפות ו/או המרץ, פעילות גופנית, חשיפה לגורמים סביבתיים מזיקים במסגרת הבית או העבודה.

מכיון שהרבה אנשים אינם מכירים את עצמם מקרוב, התחקיר ההומאופתי יכול לעזור להם להכיר את עצמם טוב יותר ולשמש כבסיס שאליו אפשר יהיה להשוות את השינויים החיוביים שיחולו במהלך הטיפול. לכן אני מציגה כאן לרשותכם את השאלון ההוליסטי המקיף שחיברתי עבור המטופלים שלי, ואתם מוזמנים להעתיק אותו מן הספר לצורך אישי.