| |

(case) Rattus norvegicus

המקרה נלקח במסגרת הסמינר של וגה רוזנברג מול הכיתה.

ילד עם הפרעות אובססיביות

ילד כבן 11. (נותן תחושה שהוא דוחה)
האמא מספרת (הילד מסרב לדבר): ילד מחונן, מנגן, ראלי. הבעיה היא שמפריעים לו דברים רבים.
התנהגויות אובססיביות: טוען שהוא צריך לפרוק או לטעון חלקיקים, לכן בכל דרך בה הלך הוא צריך לחזור.
יש לו תנועת "פריקה" מסויימת, עליה חוזר כל הזמן. פריקה או תנועת טעינת חלקיקים מסוימת.
התנהגות אובססיבית לגבי דברים שונים: אופן מתן השתן, טקסי התנהגות מלווים הרבה דברים. מחשבות חוזרות על עצמן (Thoughts persistent)
לא יכול לזרוק שום דבר מהיום שנולד…. גם האבא. לא מסוגל להיפרד משום חפץ ישן שלו, בגדים ישנים, צעצועים ישנים, נעליים. הכל נשמר בבית. אם מחליפים ברז מקולקל בבית לא מוכן שיזרקו אותו , שומר אצלו בחדר. הבית עמוס בחפצים מיותרים. כל החדרים דחוסים כי גם לאב יש בעיה של היפרדות מחפצים. עברו כבר דירה וללא הועיל. אי אפשר להביא הביתה חברים כי אין מקום לזוז.
הייתה תקופה שהיה סיפור סביב מתן שתן: היה משתין רק באמבט ולאחר מכן מתווה איזו צורה עם האצבעות (היה להם מאד לא נעים לתאר את זה).
ריטואלים סביב מסלולי הליכה מחוץ לבית ובבית – הכל סביב אובדן וליקוט מחדש של חלקיקים.
הליכה בבית לפי מסלולים מסויימים וקבועים.
התחיל כטיקים, chorea, טיקים בעיניים (גם לאח הגדול).
היה שוטף ידיים כמה פעמים בשעה.
? לפני אנשים שולט יותר בתנועה.
אוהב אורז, דברי בצק (3). אוהב בשר מבושל, אבל רק מבושל.
כשהיה קטן – היה שוכח לנשום.
מה הכי מרגיז אותך? "שאח שלי משחק בדברים שאני רוצה… לוקח צעצוע שהוא שלי… ואז הוא משאיר את זה איפה שזה היה ואני צריך להחזיר את זה."
אוסף מיניאטורות של צבים – ואופנועים….
נולד כילד אסטמתי – טופל וזה עבר
תצפית – יש משהו דוחה מעט בילד.

דיון
ברור שחסר לנו כאן מידע, האם נותנת את המקרה מהמקום שלה וצריך לקחת את המקרה מנקודת מבטו של הילד. התמה המרכזית כאן היא מן סודיות: הוא ילד שמסבן את כל העולם, תמיד יודע למצוא דרך איך לא להגיד את מה שהוא רוצה ולהגיד את מה שהוא כן רוצה. יש משהו מלוכלך, אוגר. כמו מיאזמה: Delusion dirty he is, especially of hands

Rathus norvegicus – זו הרמדי – חולדה נורווגית (להבדיל מהעכבר – Mus-m).

האם לתת פוזיטרונים? זה פרובינג מודרני, ואני לא נותן חלקיקים בגלל שהוא מדבר על חלקיקים. מה שרואים באדם זה מה שיש, הילד ניראה יותר כמו עכבר – לא כמו שמש, אז אי אפשר לתת לו פוזיטרונים…. כשישב מישהו זורח – אז תתנו פוזיטרונים, זו לא גזענות, זו התבוננות במה שטעון תיקון, לא בילד עצמו.

הם כבר "עכברים" במשפחה כמה דורות. חיות, נוזודות וסרקודות עוברות במאותה משפחה הרבה פעמים, בפרובינג יצאו הרבה עניינים עם דלוזיות על דברים קטנים וחרקים בכל מקום.

נשאל את הילד, איזו חיה מתאימה לאיך שאתה? "עכבר. זו החיה שאני הכי אוהב".

זה יהיה תהליך איטי של ריפוי, כיוון שהמחלה קשה ועמוקה. צריך סבלנות בהתחלה.

רמדי: Ratus-n 9c daily

מעקב טלפוני לאחר 5 שבועות

הורים מספרים: הכל הוקצן ממה שהיה, כל התנועות, הפריקות. חש שיש לו יותר חלקיקים. פורק וטוען יותר לעיתים תכופות.

כל זמן בוכה – מכל דבר.

קם עם סיוט – שאמא מתה. קם בסיוטים. לפני כן- אף פעם לא חלם.

לאחרונה דואג מאד לחברי המשפחה.

שואל הרבה שאלות, לא מוצא את עצמו.

נצמד לאבא ברחוב – ממש מפריע לו לכת . ילך בדיוק אחרי אבא – בדיוק.

עדיין רוחץ ידיים המון

נותן עדיין שתן לעיתים תכופות – אך בשרותים, לא באמבט, וולא נוגע יותר.

תוכנית: לרדת ליומיים לא – יום כן. פעמים בשבוע. ולדווח עוד 10 ימים.

מעקב נובמבר 2009 

אומר שעם הנטילה היומית של רמדי זה הפריע יותר "חשבתי על הדברים האלו יותר ועשיתי יותר", והייתה הטבה כשירדו לפעם ביומיים. מסתכל אחורה הרבה: כדי לקחת את החלקיקים שנפרדו ממנו בזמן תנועה.

הולך על קצות האצבעות כדי להקטין את כמות החלקיקים שיורדת.

אמא: רואה המון נגיעות… 100 נגיעות בארוחה אחת… עדיין שוטף ידיים כמה פעמים בשעה.

הכי מפריע: תנועות הנגיעה בראש כשבתנועה…. וההסתכלות אחורה…

עם זאת, קל יותר לזרוק עטיפות.

בבית כבר לא הולך במסלולים – אולי פעם ביום.. זה מתוך משחק ולא מתוך שחייב…

בבית הספר- הולך חופשי.  (גם בשנה שעברה), לא מסתכל על מספרי מכוניות…

כבר לא נדבק לאבא והולך איתו…

אוסף הצבים גדל מעט…

מכוניות ואופנועים – בארון אחר.

אמא:  לא יכול להחליט לבד? תבחרי לי מה ללבוש?  מה עכשיו? אני אוכל… זה לאורך כל השנה…

הורים הפסיקו "לראות".  אולי זה עושה יותר קל.

OB: אמא מיואשת – לא יודעים איך לעזור לו…

פעמיים בשבוע קרב מגע, חדר כושר פעם בשבוע פרטי , X  2 כדור יד.

לא קונה משהו שלא ממש צריך אותו עכשיו… כדי להקל על עצמו מלהיפרד מדברים….

תוכנית:

לחזור לקחת הרמדי 3 ימיים לא – יום כן –  ועוד שבועיים לצופף: יומיים לא / יום כן.

מעקב ינואר 2010

לוקח ratus-n 9c כל 3 ימים. עדיין נשאר כקודם, הוא מבחינתו מרגיש  קצת יותר טוב, קצת פחות מרגיש שחייב לעשות באופן כפייתי את התנועות והמחשבות. עדיין מרגיש את החלקיקים יש שיפור של 20%.

התחילו בנטילה יומית ולכן ירדו לאחת ל5 ימים, ולאט עלו. עכשיו לוקח יומיים לא ויום כן.

צריך לנסות לעלות ל 12 במרווחים גדולים  וצריך סבלנות. העיניין הוא ציפיות מוגזמות על זמן החלמה קצר.

מעקב: מרץ 2010

אמא מספרת: "יש שיפור עצום מבחינתי.  מבחינתי השיפור הוא 80%.

הוא אומר 3 מתוך 10 ואני רואה הרבה פחות נגיעות בגוף ופריקות".

בשבוע וחצי האחרון קצת זייפו בתכיפות בגלל חופשות אבל המצב לא התדרדר…

המשך טיפול: להישאר על אותה תכיפות:  : Rattus-n 12C יום כן – יומיים לא.

מעקב: אפריל 2010

הדברים פחות מפריעים

בסולם השיפור – עלינו ל-3. (לעומת 2 בפגישה קודמת)

"אז חשבתי הרבה על זה וכעת פחות".

נראה שיש גם פחות תנועות.

המחשבות החוזרות ירדו בתכיפות וגם בעוצמה.

אמא: "סוג הפריקה השתנה.

בית ספר לא מחדש לו כלום – חצי שעה מבקשים שקט ואח"כ מלמדים דברים שיודע".

"משעמם לי ואני לא ילד שמפריע.  בכל דבר 100 ותמיד גם עם הבונוס. גם לא רוצה לקפוץ כיתה כי לא רוצה להתאמץ יותר מדי. אולי יהיה לי קשה".

אמא" הוא מצטיין בסקסופון. עושה מצויין כי צריך. בבית לא מתלהבים. המורה נתן לו דברים קשים – והוא לא רוצה. רוצה מה שכולם.

עדיין קשה למסור דברים. זה שלו כי שיחק בזה או לבש – לכן לא רוצה. אך חולצות בית ספר מסר לילדים נזקקים. בגדול: כיוון טוב. גם שידל את אבא ועזר לו להיפטר מדברים".

רחיצות ידיים? בכלל לא.

מתלבט לגבי לבוש – מבקש שיעזרו לו להחליט.

כי אמרת לי שלא התאמתי צבעים". דורש הרבה אישורים לעוד דברים.

אך בסך הכל – יותר טוב.

המשך טיפול: להישאר על אותה תכיפות:  : Rattus-n 12C יום כן – יומיים לא.

מעקב מאי 2010

ממשיך לקחת Rattus-n 12C  יום כן יומיים לא במים.

מספר: "אני חושב על זה עכשיו פחות".

הורים מספרים: לא רואים יותר נגיעות או פריקות. היתה פריקה קצת שונה – ובחודשים האחרונים זה נעלם. יש לו מחשבות חוזרות, אך תכיפותן ירדה.

נהייה יותר רגשן. יותר נעלב ובוכה מדברים שקודם לא הגיב אליהם [מצויין].  יותר פגיע.

[מצויין, הבעיה החוסמת, הרצינית יורדת, והסיבה להגנה נחשפת: לכן נהייה יותר רגיש].

המשך טיפול: לנסות לעבור לפעם ביומיים

מעקב טלפוני יוני 2010

ביוזמתו מסר חצי מהצעצועים והחפצים שהיו שלו כשהיה קטן. כעת מסר אותם למי שצריך ללכת בלי חלקיקים ובלי עניינים.

כ"כ מאושר!!!  גם ספרים ועוד חפצים. עובר יסודי על הכל ומחלק לבני דודים שלו…

רצה לזרוק משהו, האבא שאל "אתה בטוח???!!!" והוא אמר "כן אבא, אל תפריע…."

(שיחה היסטרית משמחה בטלפון)

מעקב: אוגוסט 2010

עקרו שן על מנת לאפשר יישור שיניים, כרגע יש מתקן בלסת התחתונה והעליונה וברזלים.

מספר: אני יותר טוב. כמעט ולא חושב על זה.

עשינו סדר בצעצועים והכנתי חבילות להעביר לבן דוד. כבר לא מורידים למחסן – הולך ישר החוצה"…

בעצמו הציע להעביר את זה אליהם.

לא חושב יותר. כל יד נכנסת ויוצאת בחולצה בלי מחשבה….  (היה ענין עם אופן לבישת החולצה)

עדיין עודף רגשנות: נעלב מהר, פגיע יותר.  בעצמו לא מרגיש.

ריב בין 3 החברים הטובים. דברים שהיו קודם היו התחילו להפריע יותר. הוא וחבר דיברו עם השלישי …

שמר על האחיינים שלו לבד… והסתדר מדהים איתם. הפריד בין הרבים – וגם הרוויח כסף.

כמעט ולא פורק כבר חלקיקים – שינוי מדהים לעומת מה שהיה. חיים אחרים לגמרי.

המשך טיפול Rattus-n 15c.

מעקב 2012

לוקח Rattus 30c*10c במים.  אין לחלוטין התנהגות אובססיבית – לא צריך לפרוק חלקיקים. כבר לא חושב יותר על החלקיקים, זה נעלם לגמרי. יש יכולת לשחרר חפצים, מסוגל לתת בגדים ישנים שלו, וכבר לא אוגר בכלל. מבחינתו לא רצה לבוא, בא כי בקשו ממנו. גדל ונהיה נער נאה. החשש ללכת לחברים עבר, הוא משוחרר ופתוח, חזר להיות הוא עצמו.

שימו לב שלקח שנה כדי שיזוז משהו. אם הייתם מחליפים בהתחלה, כשעוד לא היה ניכר שינוי- לא הייתם מגיעים לשיפור שרואים עכשיו. אני מתעקש עד שעובר פרק זמן סביר, אך לרוב עש שחל  15% שיפור לוקח חצי שנה. המטופל אינו מבחין בשינוי אולם ההומאופט צריך להיות מסוגל להבחין בדקויות ולראות שקרה משהו. רוב האנשים רואים שחור או לבן, כשלא מתקדמים מהר – עבורם זה כאילו לא קרה כלום. אנשים מחכים חודשיים, ואז אם אין שינוי של מאה אחוז- הם אומרים שלא קרא כלום ומחליפים רמדי.

האמא: הסבלנות שלנו השתלמה. אני מייעצת לכל מי שנמצא במצבנו – להגיע לטיפול הומאופתי. חיינו השתנו לחלוטין.

להעלות ל Ratthus 30c*20c

————

רשמו (אליה און ומיכל יקיר)

וגה רוזנברג CCH Hom. RSHom, RCHom.

עובד בארצות הברית ובארץ.  מרצה בכל העולם. מעביר בארץ כיתת לימוד קבועה  להומאופתים כמה פעמים בשנה. המקרה נלקח במסגרת הסמינר מול הכיתה ועדיין בתהליך.