שאלות ותשובות למתחילים בהומאופתיה

 ? שאלה: אפשר לפרט את תכונותיה ופעולותיה של תורת ההומאופתיה

תשובה: אפשר לסכם את אלה ב-10 סעיפים קצרים:

1. מתייחסת לאדם כולו: גוף, רוח ונפש.
2. מבינה את משמעותם של הסימפטומים ומשתמשת בהם כדי להתאים לאדם את התרופה האישית.
3. מגדירה בדיוק את החוקים הפועלים בתהליכי החולי והריפוי.
4. ע״י טיפול נכון, מחשלת את האדם ותורמת לבריאותו גם בעתיד.
5. לא עורכת ניסויים על חיות או על אנשים חולים, אך כל תרופה בה היא משתמשת עברה "הוכחה" על אנשים בריאים.
6. אינה מסתמכת על אבחנה (דיאגנוזה) רפואית, אך יכולה לקלוע למטרה ולעזור לחולים במחלות הנחשבות כחשוכות־מרפא.
7. חודרת לגורמים ומרכיבים ראשוניים, מעבר לכל בדיקה רפואית.
8. לא מסתפקת בהדחקת או הקלת סימפטומים – אלא באיזון כל המערכת.
9. אינה פולשנית, אינה מרעילה ואינה מזיקה; לא הופכת מחלות אקוטיות למחלות כרוניות.
10. יכולה לחסוך למדינה מעל ל-70% מתקציב הבריאות.

שאלה: מה יעשה חולה סוכרת שצריך לקחת טינקטורה (שהיא, כידוע, תמיד על בסיס של אלכוהול) ?
תשובה: הוא מכין את הבקבוק לשימוש מיידי (כלומר, מנער ואז פותח את ההברגה של המכסה); הוא מרתיח כמות של מים בכפית נירוסטה מעל האש, מעביר את המים לכפית אחרת (כי הראשונה לוהטת) ומיד מטפטף למים את הטינקטורה. מכיון שהמים עדיין בטמפרטורה גבוהה, האלכוהול מתנדף מיד(ב-78° צלזיוס) ונשארת רק התמצית; אז הוא לוקח, מחזיק בפה כדקה (כי הספיגה דרך רירית הפה היא מיידית, ללא צורך בתיווך מיצי העיכול) – ואז בולע.

שאלה: האם יש שימוש שונה בפוטנציות השונות ?
תשובה: בהחלט. אנו משתמשים בפוטנציות הנמוכות (3, 6) בדרך כלל לתמיכה באיברים או לניקוז רעלים, בפוטנציות הבינוניות (12, 30) למחלות אקוטיות – וכן למחלות כרוניות אם החולה זקן או תשוש ובפוטנציות הגבוהות (60 ומעלה) – למחלות נפשיות וכן למחלות כרוניות (במידה שהחולה מסוגל להתמודד). הפוטנציות הנמוכות עדיין כוללות מעט חומר והשימוש בהן די קרוב למהותן הפיזית, בדומה לצמחי מרפא. על כן אין בכך סיכון. אך ככל שאנו עולים לפוטנציות הגבוהות יותר (מעבר למספר אבוגדרו), השימוש בתרופה צריך להיות זהיר יותר, כי האנרגיות הן בעלות־עוצמה, והדבר עלול להוות חרב־פיפיות. ככל שהפוטנציה גבוהה יותר, כן מתאימה התרופה למחלה כרונית יותר, עמוקה יותר (מבחינת השכבות של הגוף) ומושרשת יותר (מבחינת הזמן). דהיינו – אם אנו רוצים לטפל בדבר מה המפריע לפציינט במשך כשנתיים, נוכל אולי להסתפק בפוטנציה 30. אם העניין מטריד אותו כבר 10 שנים, נצטרך פוטנציה 200 או 1м, ואם הוא סובל מהמצב כבר 30 שנה, אולי נצטרך לעלות לפוטנציה 10м (לא מיד בתחילת הטיפול, אלא בהדרגה).
בפוטנציות הנמוכות, מותר לחזור ולקחת את התרופה פעמים רבות (בהתאם למצב ולתגובת המטופל) – אך בפוטנציות הגבוהות אסור לחזור על המינון יותר מדי, משום שבפוטנציה זו התרופה ממשיכה לפעול בגוף זמן רב אחרי שהפציינט הפסיק לקחת אותה (לפעמים עד שנתיים ממינון אחד!)

שאלה: מדוע מכינים את התרופות הומאופתיות ביחס של 1 ל-10 או 1 ל-100 דווקא ?
תשובה: מייסד ההומאופתיה היה ד״ר סמואל האנמן. נוסף לכישרונותיו הרבים (ככימאי, כבלשן, כאסטרונום וכמוסיקאי), הוא היה גם מתימטיקאי מבריק. את הפרופורציה ה״נקיה״ של 1 ל 10 ניסה באקראי, כמספר עגול ונוח. מכיוון שזה פעל – כך קודש לדורות. אנו עדים לכך שגם פרופורציות אחרות (1:100, 1:50,000) פועלות יפה מאד. מכאן מתבקשת המסקנה שהעוצמה באה מפעולת הניעור ולא מן הדילול…
כשהשקעתי מחשבה בענין באתי לידי ההכרה שמבחינה ביולוגית – ואפילו קוסמית – אנו עדים למחזוריות של ׳׳7״ ביקום.

ניקח מספר דוגמאות:
• * הפרופורציה בין גודל הראש לגודל הגוף של אדם (מבוגר) נורמלי היא 1 ל-7.
• * שבעה ימים בשבוע.
• * שבעה צלילים באוקטבה המוסיקלית.
• * האור הלבן מתפצל לשבעת גווני הקשת.
• * לפי מקורות מטפיזיים ביהדות המספר ״7״ מגלה את האנרגיה שבחומר. לכל עצם גשמי יש ששה צדדים פיזיים ו״שבע" הוא הצד הרוחני (ספר "אותיות מאירות").

כמו כן, קיים מושג הנקרא ״חוק השביעיות״ (THE SEPTIMAL LAW) המתייחס לפעילות האנרגטית (של ויברציות) על פני כדור הארץ.

לכן, כאשר לימדתי כיתה בהומאופתיה, ערכנו ניסוי: חצי מהתלמידים הכינו תרופה מסויימת לפי הפרופורציה המסורתית (1:10) והחצי השני – ביחס של 1 ל-7. בשימוש קליני שעשינו נראה כאילו הפרופורציה החדשה היא יותר חזקה, יותר יעילה. זו הפעם הראשונה שתיאוריה זו נחשפת לציבור ומכיוון שקשה לקבוע עובדות לפי ניסוי בודד, אני מזמינה בזה גם הומיאופתים אחרים לחקור, לנסות, להשוות – ולדווח על מסקנותיהם!

שאלה: מה פירוש המושג לנטרל מצב ?
תשובה: ״ניטרול״ הוא כעין מחיקה או תיקון המצב, תוך העלמת סימפטומים – אך לא ע״י דיכוי. למשל:
כמו הסרת משהו מיותר, או מילוי משהו חסר…
כמו מילוי מצבר שהתרוקן…
כמו שאכילה מנטרלת רעב (וע״י כך הרעב הופך לשובע ולא קיים יותר…)
כמו שמשקה מרווה צימאון…
כמו ניתוח לתיקון שבר במיפשעה…
כמו שטיפת מיעיים להסרת מחסום מן המעי הגס…
כמו פגישה עם ידיד ותיק, שמנטרלת תחושת בדידות…
כך התרופה הנכונה מנטרלת מצב מחלתי.

בנוסף לעיקרון של הניטרול, יש גם אספקט של הכוונת הכוח החיוני לאפיק הריפוי – וזה לא רק בהומאופתיה, אלא גם בשיטות ריפוי אנרגטיות אחרות (פרחי באך, אקופנקטורה ועוד). אל נישכח שהגוף נוטה לנטרל מצבים באופן ספונטני; בהקשר לכך אמר היפוקרטס דבר פשוט, אך נפלא:
"הקאה היא המרפא לבחילה!"

שאלה: האם ניתן לרפא כל מחלה בעזרת ההומאופתיה ?
תשובה: יש תחומים שההומאופתיה אינה נוגעת בהם כלל. למשל: התאמת דיאטה לפרט, החזרת חוליות עמוד־השדרה למקומן, כירורגיה רפואית, ניתוחים קוסמטיים ומחלות תורשתיות.
באשר למחלות, ההנחה בהומאופתיה היא ש״יש ריפוי לכל מחלה, אבל אי אפשר לרפא כל חולה". כלומר, בכל מחלה כרונית יש נקודת התפתחות שממנה כבר אי אפשר לסגת. אין אנו יודעים היכן ניצבת נקודת־תורפה זו אצל כל פרט, ולכן הדרך היחידה היא – לנסות ולעזור בשיטות הטבעיות, כולל ההומאופתיה. רק אם לא הצלחנו, נוכל להגיע למסקנה המתבקשת – שהמחלה הגיעה כבר לשלב שממנו אי אפשר לחזור.
יש מרפאים טבעיים שמעמידים לעצמם סייגים, כדי למנוע אכזבה במקרים שבהם התקווה קלושה. למשל, הם לא יקבלו לטיפול חולי סרטן שכבר עברו סידרה של הקרנות, מפני שהקרנות הורסות את מערכת החיסון. זאת בשעה שהריפוי הטבעי מושתת כולו על תיגבור מערכת החיסון – כך שלא נשאר כבר על מה לבנות.

שאלה: איך מכינים טינקטורה ?
תשובה: את התמצית האלכוהולית של הצמח מכינים כך (זו הדרך האידאלית, המפיקה מן הצמח את מהותו, ללא פשרות וללא קיצורי דרך): קוטפים את הצמח בשיא פריחתו (זה משתנה כמובן, מזן לזן ומעונה לעונה; גם המיקום הגיאוגרפי חשוב), כפי שכתוב בפארמקופיה (זו האנציקלופדיה המעשית לרוקחים הומאופתים). שמים 100 גרם של הצמח בבקבוק זכוכית נקי (רצוי חדש) וממלאים באלכוהול־דגנים טהור עד שהנפח הכולל יגיע לליטר. את הצמח משאירים במצב זה למשך שלושה שבועות (אפשר גם יותר), כשבכל יום ניגשים לנער היטב את הבקבוק. מסננים – וזהו!
ד״ר ג׳והן קריסטופר, ההרבליסט המהולל, הורה לתלמידיו להתחיל את הכנת הטינקטורה ביום הירח החדש (א׳ לחודש העברי) ולסיימו ביום הירח המלא (י״ד בחודש, בערב) כדי לקבל את מלוא האנרגיה מן הצמח. לא רק שזה חוסך שבוע מן הזמן הדרוש להכנה, אלא שהטינקטורות שהוכנו לפי הוראותיו אכן היו המשובחות ביותר.

שאלה: אפשר לתת מספר דוגמאות להסביר את חוק הדימוי ?
תשובה: חוק הדימוי הוא תגליתו הגדולה של ד״ר סמואל האנמן, אבי ההומאופתיה. הוא גילה את הקשר הסימפטומטי בין החולה לבין התרופות והמציא את תהליך ה״הוכחות" לכך (אלה הניסויים המדעיים ביותר).

• * ד״ר האנמן מספר על ניסוי שעשה ד״ר בנימין בל עם פציינטית שנכוותה בשתי זרועותיה: את האחת כיסה בקומפרס של שמן טרפנטין, ואת השניה השרה במים קרים. לאחר כחצי שעה, הזרוע שטופלה בשמן היתה בריאה לחלוטין, אך השניה המשיכה לכאוב כשש שעות נוספות. כל פעם שהגברת הוציאה את הזרוע מהמים, אפילו לרגע, היא חוותה כאבים נוראים. זה לקח זמן רב עד שזרוע זו נרפאה.

• * הטבח המנוסה, אם נלוותה ידו, יודע להחזיק אותה לרגע בסמוך לאש, אפילו במחיר של הגברה־רגעית של הכאב, כדי למנוע החרפת המצב והתפתחות שלפוחיות לאחר מכן…

• * שיטה אחרת שגילו רבים לטיפול מיידי בכוויות היא קומפרס של אלכוהול חם, או שמן טרפנטין חם…

• * הרבה אנשים גילו בעצמם שהם נעזרים מאוד בחומץ תפוחים (אפילו מעט מאוד, עם מים) בתופעה של "חומציות הקיבה"."

• * במכת שמש, החום והחולשה נעלמים הרבה יותר מהר בטיפול דומה (למשל, ע״י לגימה אחת של ליקר או ברנדי) מאשר בשתיית כמויות גדולות של מים קרים !

• * בתורת הסיינטולוגיה, יש טכניקה יעילה לריפוי מהיר של חבלה: מצמידים לדקה את האבר הנפגע אל מקום או גורם הפגע. אמנם הכאב מתגבר למספר שניות, אך זה כדאי!

• * בשיטות של ריפוי נפשי יש טכניקה שבה אדם צריך לחוות מחדש (במחשבתו) את הנסיון המר שהעיק עליו כל השנים, במטרה להוציא אותו מן המחזור המנטאלי.

שאלה: האם יש הוכחה ניצחת לכך שההומאופתיה אכן מרפאה ?
תשובה: עצם העיקרון של הצורך בהפסקת התרופה כשהסימפטומים חולפים היא ההוכחה האמיתית לכך שהתרופה אכן מרפאה (הכוונה לטיפול במצב כרוני, כי הרי במצב אקוטי החולה מתרפא בעצמו). ריפוי אמיתי נמדד בכך שהוא לא יוצר תלות ושהמצב אינו חוזר לקדמותו עם הפסקת הטיפול. לעומת זאת, כשהפציינט מטופל בשיטות המקובלות, הוא מתבשר: "אם התרופה (האלופתית) עזרה לך, תמשיך לקחת". במצבים כרוניים הציווי הזה מתייחס לחודשים ארוכים של טיפול ולפעמים למשך כל החיים; כך שהפציינט לא רק שלא נרפא, אלא גם מפתח תלות בחומר כימי שמערער את בריאותו הכללית ובהרבה מקרים מרעיל את הכבד, את הכליות, או את שניהם גם יחד.

שאלה: האם יש דרך לבדוק את יעילותן של תרופות הומאופתיות ?
תשובה: עוד בשנת 1914 ד״ר לנסיין (Dr. Lancien), שניהל אז את PARIS BIO-PHYSICAL LABORATORY בצרפת, הדגים בעזרת ספקטרוסקופ משוכלל הימצאות של קווי־אור האופייניים לנחושת בתרופה 100 CUPRUM (הבה נזכור, שאפילו פוטנציה 12 היא מעבר לגבול של הישרדות החומר).

ד״ר בויד מגלזגו, בעזרת מכשיר המודד קרינות־אנרגיה (EMANOMETER), הראה שאנרגיה אלקטרו־מגנטית מקרינה מבקבוק של תרופה הומאופתית בפוטנציה גבוהה מאוד (SULPHUR 10M) – אך לא מבקבוק סמוך שהיה בו רק סוכר.

ד״ר פטרסון ערך ניסויים והוכיח שתרופות הומאופתיות – בכל פוטנציה שהיא – אכן גורמות לשינויים מוגדרים בחיידקי המעיים… ושינויים אלה ניתנים להדגמה בבדיקה מעבדתית. שלושת המחקרים הנ״ל מוזכרים במאמרו של ד״ר בנימין לאו (.M.D)
1987 Homeopathy & Science", MERIDIAN, April"

הירחון ההולנדי המצויין SCIENCE OF THE TOTAL ENVIRONMENT דיווח לאחרונה (1988) על מחקרים שנעשו בהולנד בסיוע מכשיר רפואי משוכלל המבוסס על תהודה מגנטית והנקרא נ.מ.ר. (NMR: Nuclear Magnetic Resonance)•) מכשיר זה יכול להדגים פעילות תת־אטומית מוגדרת בתרופה עצמה, ללא תיווכו של אדם. כשנבדקו 23 תרופות הומאופתיות, בפוטנציות שונות – אכן תועדה פעילות כזו (לעומת תרופת פלאצבו, שלא הראתה פעילות כלשהי). מאמרים נוספים המתעדים מחקרים אלה:

."Nuclear Magnetic Resonance Spectroscopy of Homeopathic Remedies" by Adam Sacks JOURNAL OF HOLISTIC MEDICINE, 5 (Fall-Winter 1983), p. 172-175
"Changes Caused by Succusion on N.M.R. Patterns and Bioassay of Bradykinin by Triacetate Succussions and Dilution’
by R.B. Smith and G.W. Boericke
JOURNAL OF THE AMERICAN INSTITUTE OF HOMEOPATHY, 61 (Nov-Dec. 1968), p. 197-212.

בנוסף, כמובן, יש בדיקות ביו־אנרגטיות בעזרתן ניתן לבדוק את התרופה על האדם עצמו.

שאלה: האם זה נכון שהרבה מן התרופות ההומאופתיות הן רעילות (כמו בלדונה וארסן)?

תשובה: לא, תרופות הומאופתיות לא יכולות להיות רעילות, אבל רובן מופקות מחומרים שבצורתם הגולמית הם רעילים (כמו בלדונה וארסן) או שהם לא פעילים כלל (כמו לייקופודיום וסיליקה).

חוק הדימוי קובע שהתרופה ההומאופתית תרפא את החולה לפי התאמת הסימפטומים, שכמותם נגרמים לאדם בריא אם ייקח את החומר בצורתו הגולמית – ז״א, החומר שממנו מופקת התרופה. כל ניסויי ההוכחה הם התיעוד המדעי לכך. לולא הסימפטומים שהחומר יוצר (בגלל רעילותו) – לא היינו יודעים אלו סימפטומים הוא יכול לרפא בצורתו ההומאופתית…

חומר רעיל (ארס של נחש, למשל, כמו lachesis) בוודאי יגרום לתופעות פאתולוגיות רבות (למרות שחומרים רעילים כאלה ניתנים במיהול נמוך בתהליך ההוכחה, כדי למנוע השפעה קטלנית על המוכיח) ולכן התרופה – שהיא בבואת האנרגיה של החומר – יכולה לעזור לאדם הסובל ממחלה שמאופיינת ע״י אותם סימפטומים.

המנגנון ההופך את החומר הרעיל ביותר לתרופה בעלת תכונות מרפא – הוא תהליך הפוטנטיזציה!

שאלה: האם אפשר לשלב טיפול אלופתי עם טיפול הומאופתיי

תשובה: לפעמים אפשר ולפעמים לא. היועץ ההומאופתי יוכל לקבוע בכל מקרה לגופו. למשל: יש תרופות אלופתיות שרצוי להפסיק מיד – ויש כאלה שמותר להפסיק רק בהדרגה, או בכלל לא:

– אם הפציינט סובל מדלקות חוזרות וצורך אנטיביוטיקה, אז בהחלט אפשר לתת לו תחליפים הומאופתיים שלא רק שאינם גורמים לתופעות־לוואי, אלא שהם גם מחזקים את מערכת־החיסון שלו.

– אם החולה מטופל בתרופות אלופתיות להסדרת פעולת הלב, הוא יכול להתחיל טיפול הומאופתי מבלי לשנות את הטיפול התרופתי.

– אם המטופל לוקח אלטרוקסין (הורמון סינתטי של בלוטת התריס), אז לא כדאי להתחיל בטיפול הומאופתי, כי ממילא הוא ינוטרל ע״י ההורמון.

– אם הפציינט השתמש בקורטיזון במשך תקופה ממושכת, יהיה קשה מאוד לנתק אותו מן התלות.

– אם המטופל מועמד לטיפולים בקרינה, אז רצוי שיחליט לכאן או לכאן – כי האחד נוגד את השני (ההקרנות מחלישות את מערכת החיסון – ואילו הטיפול ההומאופתי פועל לחיזוקו).

בכל מקרה של מעבר מטיפול אלופתי ממושך לטיפול הומאופתי, כדאי להתייעץ עם הרופא האלופתי כדי לקבל הנחיות להינתקות־הדרגתית ומבוקרת מן התרופות הכימיות. במצב האידאלי, ההומאופת והאלופת ידונו בעניין ויגיעו לתיאום־עמדות ביניהם -לתועלתו המירבית של הפציינט.

שאלה: האם יש דרך לגשר בין הרפואה האלופתית לרפואה ההומאופתית

תשובה: הגישור צריך להיות בעיקר פוליטי, לא רעיוני. אם הגושפנקה הרישמית תינתן, גם הרופאים, משני הצדדים, יהיו פתוחים יותר לעבוד יחד או להפנות פציינטים לשיטה המקבילה. בהולנד, למשל, יש רפואה צבורית והחולה יכול לבחור אם הוא רוצה טיפול קונבנציונאלי או ריפוי טבעי. במקום תחרות, יש השלמה, לכן כדאי שכל שיטה תתרכז בדברים שבה היא מצליחה, ותעודד את הפציינטים לפנות לשיטה האחרת כשמדובר בתחומים שבהם האחרת מצליחה.

השטחים החזקים באלופתיה הם: רפואת חרום, כירורגיה רפואית, התקנת פרוטזות לנכים, השתלת אברים, כירורגיה פלאסטית, רפואת עיניים, אורטופדיה, מילדות ורפואה משפטית. השטחים החזקים בהומאופתיה הם: רפואה מונעת, טיפול במחלות אקוטיות, טיפול במחלות כרוניות, טיפול במחלות הנפש.

יש תחומים שבהם שיתוף פעולה צמוד יכול לעזור למטופל במידה רבה מאוד. למשל, תרופות לפני ואחרי הלידה (כדי להפוך תנוחה לא טובה של העובר, כדי להמעיט טראומה, כדי לזרז את תהליך הלידה בצורה טבעית וכדי לעזור בהתאוששות מהירה) וכן לפני ניתוחים ואחריהם. במצב האידאלי, שתי השיטות תהיינה זמינות בכל בית חולים – כך שהמטופל יקבל את הטיפול המושלם והיעיל ביותר.

שאלה: כמה זמן אחרי שלוקחים תרופה הומאופתית היא מתחילה, בעצם, לפעול?

תשובה: התרופה מתחילה לפעול מיד (כלומר, הגוף פועל בהכוונתה), ו״עדות" לכך אנו מוצאים בתוצאות המהירות במקרי חירום: בכוויות, בהלם, בהתקף לב, בדימום… אך במצבים כרוניים, יש לגוף יותר עבודה, יש יותר שכבות לעומק (גם מבחינת זמן, גם מבחינת דיכוי־תרופתי־קודם וגם מבחינת אגירה של פסולת במשך שנים) – ופעולת הריפוי צריכה להיעשות צעד אחרי צעד: קצת התקדמות, קצת נסיגה – וחוזר חלילה. אם ניזכור שתגובת הגוף לטיפול (מה שנקרא "משבר בריאות") הוא ביטוי לחיוניות שהוא מבטא בתהליך הריפוי – ושע״י פעולת ההחצנה הוא מעלה את כל המערכת לרמה בריאותית גבוהה יותר – אז נקדם בברכה את המבצע הביולוגי הזה! חשוב להבין שהתבטאות המחלה כפי שאנו רואים אותה (במישור הפיזי, למשל) היא סופו של תהליך התחלואה -ואילו תהליך הריפוי מתחיל במישור תת־תאי ( בתחום האנרגטי, שהוא הפנימי ביותר). בעצם, השינוי הגלובאלי שאנו רוצים לראות בתמונת המצב הוא הדבר האחרון שקורה בשרשרת הארועים של תהליך ההחלמה. לכן רצוי להתאזר בסבלנות (במיוחד כשמדובר במחלה כרונית) ולזכור שאי אפשר להתחיל לבנות בנין מן הגג. צריכים להתחיל מן היסוד…

שאלה: האם יש לצפות לתגובה מסויימת בעקבות נטילת התרופה האישית?

תשובה: זה תלוי כאינדיבידואל. באחוז מסויים של המקרים יש החמרה ראשונית לפני שיש הקלה. זה קורה, בדרך כלל, בשבוע־שבועיים הראשונים של הטיפול. התגובה יכולה להתבטא באחת מן הצורות הבאות:

* התגברות זמנית (1 עד 3 ימים) של סימפטומים מהם סובל (או סבל) המטופל – ואח׳׳כ שיחרור.

* עליות וירידות בהרגשה הכללית או בתמונת הסימפטומים במשך מספר שבועות, כשבהדרגה יש יותר ויותר ימים טובים, ובמקביל – פחות ימים רעים. חשוב להבין שפעולת ההחלמה מתחוללת דווקא בפאזה של הירידה, כשאנו מרגישים את החולי (כי אז הגוף מתנקה) ובימים של ההפוגה – הגוף נח ומתאושש.

* "הצטננות" פתאומית (אפילו באמצע הקיץ), או חום, או הזעה מוגברת, או כאב ראש, או דלקת גרון, או הופעת פריחה על העור… זה מראה שהכוח החיוני עלה לרמת פעילות גבוהה יותר ומסוגל כבר לנקז מפנימיותו פסולת ביולוגית שהצטברה במערכת – וזאת ע״י יצירת "מחלה" אקוטית, שהיא פעולת ההחצנה.

* תהליך הריפוי מתחולל בדומה לגלים, צעד אחר צעד, כמו בחיי יום יום, כשאנו עמוסי□ בעיות (תשלום ארנונה, ביקור אצל רופא שיניים, התחייבות לנאום, בחינה) – נוכל לבצע את המוטל עלינו רק בשלבים. האתגר הוא "להתמודד מבלי להתמוטט". יש לציין שההרגשה הפנימית משתפרת לפני שהסימפטומים הפריפריים (החיצוניים) עוברים.

* עייפות וצורך מוגבר בשינה. ע״י כך הגוף מונע את ביזבוז־אנרגיה על פעולות בלתי־ חיוניות והוא מכוון את המשאבים הביולוגיים פנימה, ליישום תהליך הריפוי.

רק בשני מקרים יש לנטרל את התרופה מיד (ע״י הרחת קמפור, למשל):

א. אם מתפתחים סימפטומים חדשים, שלא היו מקוד□ (חוץ מתופעות עור ושפעת, שהם סימנים רצויים בכל מקרה).

ב. אם הסימפטומים מתקדמים בכיוון הפוך מחוק הרינג (ז״א – לכיוון הדחקה).

שאלה: מהם הספרים החשובים ביותר בהומאופתיה 

תשובה: ארבעת הספרים החשובים ביותר הם:

1) materia medica הכולל את התכונות המיוחדות של כל התרופות ההומאופתיות, מסודרות לפי האלפא־בית.

2. repertory המהווה אינציקלופדיה מקיפה של כל הסימפטומים, כפי שהתגלו ב״הוכחות" על בני אדם בריאים, מסודרות בצורה מיוחדת.

ג. pharmacopia שהוא כרך עב־כרס המיועד לרוקחים הומאופתיים ובו ריכוז של כל הידע על הכנת התמציות והתרופות ההומאופתיות (למשל, המועד האידיאלי לקטיפת הצמח, החלק שממנו יש להכין את התמצית, המקום הגיאוגרפי הטוב ביותר שבו גדל צמח בעל איכות גבוהה, אופן הכנת תמיסת האם וכו׳).

4. the organon – שאותו כתב האנמן ובו פרט את עקרונות ההומאופתיה לפי סעיפים.

שני הספרים הראשונים מהווים "תנ״ך צמוד" המלווה כל הומאופת קלאסי בעבודתו. במטריה מדיקה אנו מוצאי□ תמונה מפורטת של התכונות המיוחדות לכל תרופה. ה״פורטרייט" הזה מבוסס על מספר מקורות מהימנים:

1. ההוכחות (provings) כל הסימנים והסימפטומים שתועדו במהלך הניסויים האלה לוקטו, סווגו ונרשמו בספר.

2. תיעוד טוקסיקולוגי – חומרים שרעילותם ידועה ומתועדת (ולכן לא היה צורך לחזור על הניסויים).

3. כסיון – תסמונות פאתולוגיות שמהן נרפאו חולים בעזרת תרופה מסויימת.

4. התבוננות: הקבלה חזקה שנמצאה בין התכונות של תרופות מסויימות לבין תכונות אנושיות מיוחדות.

ברפרטורי הרופא יכול לאתר את הסימפטומים של החולה לפי אנטומיה של הגוף, לפי תכונות הנפש, לפי עיתוי הסימפטומים (לטוב או לרע), לפי גורמי הקלה והחרפה וכו׳ -ובהתאם לכל אלה למצוא את התקונה המתאימה.

שאלה: איך מתייחסת ההומאופתיה ל״רפואה מונעת"

תשובה; המושג הזה, כפי שהוא מקובל ברפואה הקונבנציונאלית, כולל גם אספקטים חיוביים (היגיינה אישית, סניטציה ציבורית, השבחת התזונה) וגם אספקטים שליליים (חיסונים, הפלרת המים, שיקוף־ריאות שיגרתי) ולכן קשה לתת תשובה כוללת. בגישה ההוליסטית, מניעת מחלות היא אידיאל יותר גבוה מאשר ריפוי. אנו שומרי□ על מצב של בריאות ע״י חיזוק הגוף על כל מערכותיו – וזאת בשילוב של: היגיינה אישית וסביבתית, תזונה טבעית ונכונה, פעילות גופנית תקינה והימנעות מרעלים ומכל גורם מזיק אחר. כמו כן, ישנו חוק טבע שלפיו – ״מה שמרפא, יכול גם למנוע – אם נותנים אותו לפני הארוע״. למשל, אם ויטמין в1 יכול לרפא חולה ממחלת הברי־ברי, אז מובן שאם נעשיר את תזונתו של המועמד בויטמין הזה – הוא כלל לא יילקה במחלה. חיסונים הומאופתיים פועלים על אותו עיקרון.

שאלה: במה יכולה ההומאופתיה לעזור לאדם גוסס?

תשובה: אקדים ואציין, שההומאופתיה היא בכל מקרה בעד החיים – ולא נגדם. עם זאת, ביכולתה למנוע, להפחית או לקצר סבל־אנוש אפילו במצבים שבהם אפסה כל תקווה; ולכן, חולה השוכב על ערש־דווי ואשר אין סיכויים להחלמתו, במיוחד אם הוא עובר יסורים נוראיים בתהליך הגסיסה שמתארך ומתארך (לפעמים הודות לטכנולוגיה המתקדמת) יוכל להעזר במינון בודד של תרופה הומאופתית מסויימת (יש אחדות המתאימות למצב כזה – והבחירה היא אינדיבידואלית) בפוטנציה 1м, אם קרוב משפחה ייקח על עצמו את ההחלטה המוסרית המתבקשת. התרופה לא תגרום למותו של החולה (כי מינון בודד, אפילו בפוטנציה גבוהה, ספק אם יכול לגרום נזק כלשהו) אבל היא תיגאל אותו מן הסבל והכאבים, תאפשר לו כמה שעות של מנוחה וצלילות הדעת כדי שיוכל להיפרד מן האהובים עליו ותעניק לו את שלוות הנפש שתקל עליו את המעבר למימד הבא.

שאלה: האם יש וטרינריה הומאופתית 

תשובה: למרבה המזל, החיות אינן סובלות מבעיות של שמרנות־יתר או ממחסום תרבותי – והן מגיבות מצויין לטיפול הומאופתי. וטרינרים "רגילים" שטרחו לרכוש ידע גם בהומאופתיה (חלקם בצורה אוטו־דידקטית) – מוצאים שתוצאות הטיפול "לפי חוק הדימוי" טובות בהרבה מן התוצאות בסיגנון הקונבנציונאלי ולכן רבים מהם "ערקו" למחנה ההומאופתי, לשמחתם של בעלי החווה או המשק.

יש בארץ רק מעט וטרינרים הומאופתיים. בקשתי אחד מהם לספר לי אפיזודה קטנה מן הפרקטיקה שלו – ואני מוסרת לכם את הסיפור כלשונו:

בעדר בקר בצפון הארץ חלתה פרה במחלה הגורמת לגידול בולט בעצם הלסת והנגרמת ע״י חיידק בשם actinomycosis israelii. הוטרינר החליט להשתמש בתרופה ההומאופתית kali iodatum d3 והיא ניתנה לפרה פעם ביום, למשך שלושה ימים רצופים. בתום שבוע מתחילת הטיפול – נסוג הגידול לגמרי והבעייה נעלמה ולא חזרה יותר.

כעבור מיספר שבועות, חלתה פרה אחרת באותה מחלה ופיתחה את אותם הסימנים. מכיון שרק התרופה הקונבנציונאלית היתה זמינה, טופלה בו הפרה – ואמנם נעצר תהליך גידול העצם, אך נסיגה לא היתה.

כעבור שבוע הצליח הוטרינר להשיג שוב את התרופה ההומאופתית – ובדומה לפרה הקודמת – גם הפעם התרחש ריפוי מוחלט ומהיר.

שאלה: מדוע לא עורכים בהומאופתיה בדיקות קליניות בשיטת "העיוורון הכפול", הנחשבת כאובייקטיבית ביותר
תשובה: שיטת "העיוורון הכפול" המקובלת באלופתיה אכן מתאימה למקרים של סיווג־ פציינטים־לפי־מחלות, אך לא למקרים של גישה אינדיבידואליסטית לאדם – בה כל חולה מקבל תרופה שונה!

מכיון שבהומאופתיה הדגש הוא על סובייקטיביות (ראה הסבר מפורט בפרק 2) – לכן המיבחן האידאלי הוא, בעצם, ניסיון החיים של האדם עצמו: פציינט שניסה להתמודד עם בעיה בריאותית מסויימת באפיקים המקובלים, ללא תוצאות – ואילו בטיפול ההומאופתי ראה הצלחה – הרי הוא משמש כ״קבוצת הבקרה" של עצמו (מכיון שההשוואה היא על אותו אדם – הרי היא ה״טהורה" ביותר האפשרית כהשוואה בין שיטת טיפול אחת לשניה).