Rhus toxicodendron (case)
המקרה נלקח במסגרת הסמינר של וגה רוזנברג מול הכיתה
נער עם תסמונת טורט – Rhus-t: מעקב על פני 3 שנים
מאי 2000: נער כבין 18, רזה וגבוה.
"יש לי בעיה: לא יודע, סוג של תסמונת טורט, מגיל 5.
תנועות בכול הגוף, מחמיר עם השנים: בהתחלה זו הייתה תנועה קטנה, ובשנים האחרונות זה התדרדר ואני לא שולט בזה.
כשאני לא רגוע, ואני לא בבית, במקום זר – אני לא עושה תנועות, כמה שאני יותר רגוע – יותר עושה תנועות. בבית לא יכול להיות בתנוחה אחת. במיטה כל הזמן מתעורר. (על הבמה הוא מתעוות ללא הרף).
ביד – מנענע את כף היד והרגל".
"הרבה סובל מחום. גם כיוון שאני עושה הרבה תנועות – אז חם לי .
כשאני לא לוקח תרופה – אז די קשה לי.
אמא: "כילד – רגיש: לא ידע לשחק עם ילדים – כאילו פחד מהם. לא אהב לשחק עם ילדים. בכה במקום חדש. היה עצבני. אם יושב יותר מידי במקום אחד – נהיה עצבני והייתי לוקחת אותו לטייל".
כיום? "אני לא מקובל, אני לא מבלה עם החברה. בד"כ אני לבד. כל החופש הייתי לבד מול המחשב.
מרגיש שונה מהחברים.
אני אוהב להיות לבד, להתבודד, לא אוהב לדבר על שטויות. אני לא ממש מתעניין בזה.
אוהב לראות הרבה סרטים – מכל הסוגים.
יש לי מעט חברים. גם הם אוהבים להיות לבד".
לומד בבית ספר לבעייתיים, כי יש שם מעט תלמידים, כשיש הרבה אנשים זה לא טוב לו.
* הבעיה היא שהילד הזה גאון – ואין לו סבלנות לרוב העולם. לכן הסימפטום הוא לא שהוא לא רוצה להיות לבד אלה שהוא כזה גאון – והוא סידר לעצמו להיות במקום ממש נמוך. הם עלו מרוסיה בגיל 8, וישר נכנס לסוף כיתה ב. הוא כל הזמן עם אנשים קטנים ממנו. פחות חכמים ממנו.
אבא? "הוא לא אדם שבכיף מדברים אותו, קשוח ועצבני. כשרציתי לדבר עם אבא היה קשה. אבא הוא בן אדם מיוחד הוא לא יודע להסתדר עם אנשים ולא עם הילדים שלו. רק לפעמים כשאין אף אחד, אני מדבר איתו ואני לא מאמין שזה קורה לי".
?הייתה רוצה אבא אחר? לא הייתי משנה אותו כי אז הוא לא היה הוא, הוא בסדר.
כועס על אחותו כשהיא לא מאמינה לי לדברים שאני אומר ויודע שהם נכונים, ואז אנו הולכים לאבא והוא מאשר את מה שאמרתי, ואני שואל –למה לא האמנת לי? והיא אומרת – כי אתה לא חכם כמו אבא. זה ממש מרגיז שהיא לא מאמינה לי".
* הפגימה: בקשר עם האבא
* כל מצב שאדם פתאום נהיה סכיצופרן או אוטיסט או מחלה קשה כזו – זו הפנמה של רעיון שהופכת לסימפטום פיזי שמקרין אנרגיה למוח, וכשמרפאים אותם זה יוצא. לכן אצל אוטיסטים כשמרפאים אותם יוצאים העצבים, אצלו יש משהו שמטריד ויוצא בעצבים: יש לו גרוד פנימי שהוא כל הזמן מנסה לזרוק אותו מהגוף, משהוא כזה שמציק.
אמא: "התחתנתי ומיד נכנסתי להריון ומיד עברתי מקום. אני אישה רגישה, בבית שלי הכול היה פתוח וכשעברתי לבית בעלי עברתי להיות במקום סגור – כי הם לא אנשים חברותיים במיוחד".
אוהב: חלב קר (3), ממתקים. מסוגל לאכול כל דבר.
לשון: קצה אדום.
? לא פוחד, לא ממשהו מיוחד, חרקים לא מפחידים אותי.
? אני חושב שיש מה לשפר בעולם, לא ניראה שיש פיתרון, אין מה לעשות. שני הצדדים צריכים לרצות להסתדר.
מה היה מבקש: שהטורט יעלם, ושלום עולמי.
* המינד מאוד גבוה. אך הוא מנמיך את עצמו.
– רגיש לרעשים.
– ישן מכוסה – גם כשחם: אומר שחם לו – אך מתכסה כולו.
– לא יכול לשבת ולא לעשות כלום, גם לשכב קשה לו: "אני לא אוהב לשכב במיטה הרבה זמן – זז, קם, אני צריך כל הזמן למצוא תנוחות חדשות. וזה מעייף".
כתינוק – הייתה לו פריחה? כן.
מה עשית? שמתי משחה מרופאה – וזה מיד עבר.
רמדיס של דיכוי: Zinc, Rhus-t
הסימפטומים שניקח
GENERALS – FOOD and DRINKS – milk – desire – cold
EXTREMITIES – RESTLESSNESS – Foot
MOUTH – DISCOLORATION – Tongue – red – Tip
SLEEP – RISE – must rise – sleeplessness, during
SLEEP – SLEEPLESSNESS – jerks, from
SKIN – ERUPTIONS – suppressed
הרמדי: Rhus-tox . יומי.
מעקב 1. 10.12.02
הרגשתי בהתחלה שינוי, בהתחלה היה לי טוב יותר
לכמה זמן: בהתחלה כשלקח 6c היו פחות טיקים ונירדם יותר טוב. אחרי 10 ימים זה פחת. ואחר כך עברו לפעמיים ביום. כשלא היה שיפור: עברו ל7c, ושוב אכל וישן יותר טוב – וזה החזיק 10 ימים. ועם ה9c, כמעט לא היה שיפור.
* לחזור לקחת את ה6c, לעלות אותו ידנית ל10c, ולראות עוד יומיים.
ניראה יותר טוב. יכול לשבת כבר רבע שעה בלי לזוז
עם אנשים- בסדר. לא עצבני, פחות דברים מעצבנים אותי. קודם כל דבר היה מעצבן אותי. בזמן האחרון אני לא מתעצבן.
עם חברים – יוצא יותר. אין לי חברים חדשים – אך יוצא יותר עם החברים, ויותר אנשים מדברים איתי בבית ספר, אני עונה להם יותר. יש לי יותר על מה לדבר איתם. (מדבר, ורק כף הרגל זזה)
אמא אומרת שיותר איננו משוטט בקניונים לבדו – הוא עסוק עם חברים.
* הרמדי עובדת, אין צורך לעלות עוד.
לתת 9c+12c, בו זמנית. ועוד שבועיים – לעבור ל12c.
מעקב 2: 08.06.03
מקבל פעמיים ביום 30 של Rhus-tox – כל פעם שמעלים יש שיפור. "קטנציק", אומרת האמא. בהתחלה, בפוטנציות הנמוכות – היו יותר שיפורים. ועם ה30 – פחות.
מה קורה:
"לא יודע, אתמול זה התחיל להתדרדר, הרגשתי שאני חייב לעשות תנועה (מזיז את הרגל). עכשיו אני די רגוע, אל תסתכלו, אני לא עושה תנועות ממש- כי לא נעים לי
*כלומר הוא שולט על התנועות! בפעם הקודמת הוא עשה תנועות בלי שליטה – והוא אמר שזה קורא לו כי הוא מתרגש, עכשיו הוא רואה ויכול לזמן מסויים לעצור את זה, להתגבר על עצמו לתקופה מסויימת. "אני לא מרגיש בנוח לעשות מה שאני עושה – בבית יותר נוח לי" עדיין הוא מנסה להסביר למה הוא רגוע: למה הוא מנסה לתת תחושה שהרמדי לא עבד? מדוע האדם מנסה לתת תחושה אנרגטית שהרמדי לא עבדה – זה אופי של מחלה!.
למעשה כבר בפעם הקודמת, באוגוסט אמר: כשאני משתדל מאוד- אני יכול לעצור – ככל שאני פחות לחוץ.
חברים – הכול טוב, אותם חברים שהיו לי, חברים חדשים אין. סיימתי את רוב הבגרויות ועוד מעט מתגייס. פרופיל 64. הציעו לי להיות נהג – אבל זה לא מתאים למישהו עם טורט.
לקחו אוגר – והוא מוסיף אושר הביתה.
יושב כאן הרבה זמן – ועשה פחות תנועות מהפעם הקודמת.
חושב שיש כ30-40 % שינוי.
* אפילו אם יש 20% בשנה במחלה כזו- זה טוב. בנוסף, אז היה כולו עור ועצמות, עיניים שקועות, עכשיו ניראה הרבה טוב, ממש בחור יפה: מחייך, ועדיין רגוע אחרי חצי שעה מול הקהל.
חום? חם לי כמו קודם, אולי אני קצת פחות סובל.
היחסים שלי עם אבא בסדר – לא גרועים, אנחנו לא רבים.
להמשיך עם פוטנץ 30 עוד שבוע, אם אינו חוזר לעצמו – אז לעלות בפוטנץ ל100. (למעשה רק שבועיים על 30 פעמיים ביום).
מעקב 3- לאחר עוד 3 חודשים
אומר: אצלי- מבחינה נפשית הכול בסדר, מבחינה פיסית – רע.
נפשית הכול בסדר אצלי, אין לי בעיות. לפני חודש התגייסתי לצה"ל. התחלתי שרות. קיבל חיסון טטנוס לפני חודש.
כל פעם שאני לוקח פוטנץ חדש – זה נהיה רע.
כשלקחתי 100 – המצב שלי התדרדר. ואח"כ לקח זמן עד שנהיה יותר טוב
מה7 לספטמבר החל לקחת 200 – אחת ליומיים. מאז מרגיש פחות טוב. עושה הרבה תנועות עם היד והראש. לא יכול לא לעשות. עושה הרבה וזה די מפריע לי.
עכשיו אני עושה עבודות רס"ר. לגרף דשא.
כשעובד- לא עושה תנועות כי מרוכז, אך כשמסיים את המאמץ, מאוד עייף ועושה הרבה תנועות.
מול זאת – בעבר בזמן מאמץ – היה חייב גם לעשות תנועות.
אמא אומרת: בבית אין שינוי. בשבילי זה בלי סוף.
* יושב במקום כל הפגישה כמעט ללא תנועות. מדהים
* יוצא כעס ומודעות למה שקרא לו. קודם לא הייתה תודעה – כי הוא נשלט על ידי המחלה.
להמשיך בטיפול באותו אופן.
לקח 200 ב פעם ביום, אח"כ פעם ביומיים, וחזרנו לפעם ביום. כשזה מפסיק לעבוד- אז יש לו יותר טיקים והוא עצבני יותר וחסר תאבון.
מה שלומך? טוב. מצבי – רגיל. אותו דבר.
בצבא יש לי חברים חדשים – מסתדר איתם מצויין – אך הם חברים רק שם.
לאחרונה קשה לו להרדם
תצפית: אין תנועתיות בכלל: שינוי מדהים לעומת ההתחלה. אומר שזה כך כי אינו מרגיש צורך לזוז… ניראה מצוין.
להמשיך ב M1. הוא יצטרך להיות על הרמדי עוד כמה שנים. אם אין לכם סבלנות – לא תיראו תוצאות. רוב האנשים שהVF שלהם חסר וחלש – לוקח שנים לבנות את זה. מעטים האנשים שמגיבים בימינו מהר לפוטנץ אחד. מי שלא סובלני- מרוויח לזמן קצר ומפסיד לטווח ארוך. לפעמים בגלל שהשינוי חל לאט- אז לא שמים לב שחל שינוי. עכשיו. בטווח של שנה וחצי רואים את השינוי העצום. ההבנה הזו- שתהליכים מתרחשים לאט היא דבר שצריך ללמוד אותו מראיה, ממעקב מקרה אחר מקרה למשך שנתיים. טבע האדם הוא שכשרע לו הוא שוכח שהיה לו טוב, וכשטוב לו – הוא שוכח שהיה לו רע.
מעקב 5. 17.05.04.
לוקח Rhus-t 1M
מרגיש יותר טוב בזמן האחרון (אומר בעצמו- פעם ראשונה מאז תחילת הטיפול, זה יקרה הרבה פעמים שרק אחרי שנתיים האדם יודה שהרמדי עזרה לו. זה לוקח זמן. הביטחון ברמדי בא מניסיון של 20 שנה. לכן אל תקשיבו לאף אחד אלא תתבנונו בעצמכם במקרה).
יושב די בשקט כבר המון זמן – ורק קצת מזיז את כף הרגל. יכול לשבת הרבה זמן בלי לעשות תנועות. בלי להתאמץ, לא מרגיש צורך לעשות תנועות.
בצבא: מרגיש שם סביר.
לוקח 1M מה25 לאפריל – פעמיים ביום במים. לפני כן פעמיים ביום בגרנולות ולפני כן פעם ביום בטיפות, ולפני כן פעם ביום בגרנולות.
זה מקרה טוב ששרק שיננו את הפוטנץ, להמשיך.
לוקח 50M מה-21.09.04 – פעם ביום. לפני כן לקח 10M במים, ולפני כן פעמיים ביום
אמא: שמתי לב – שמתחילים פוטנץ חדש, אחרי שבועיים מתחיל תאבון, וא"חכ מצב רוח משתפר, ואחרי שבועיים המצב מתחיל להתדרדר.
אלכס: באופן כללי – מרגיש לא רע בכלל. אין מה לפרט. מרגיש בסדר.
רואים חוסר מנוחה מסויים בכף הרגל
לפעמים אני מרגיש רע- כמו כל אחד. מצב רוח לא בשמיים: מתי? מה אתה רוצה תאריך?
זה קורה פעם בכמה חודשים. פעם האחרונה – לפני חודש. שבוע שבועיים. ישב לי פה [בחזה], אני בעצמי לא מבין את זה [יוצא לו רגש].
אני עושה פחות תנועות. מצליח לשבת יותר זמן בלי לעשות תנועות. לדעתי יש שיפור של חמישים אחוז.
עכשיו אני לא עושה תנועות. אם הייתי באמת כמו שאני בחוץ או בבית – לא הייתי בא לכאן. אך זה לא ככה אצלי. בד"כ אני עושה הרבה – בבית. איפה שאני מרגיש נוח – אני עושה יותר תנועות.
* שימו לב- גם כשמרגיזים אותו – יש פחות תנועות, ואחרי זמן הוא מצליח להרגע. כללית יש שיפור לעומת ההתחלה.
"אני מרגיש סגור מידי, לא מספיק נפתח ומתקשר עם אנשים. אך לא לגמרי: בשנתיים האחרונות אני יותר פתוח, מצליח יותר להשתתף בשיחה" (מדבר לראשונה הרבה בראיון).
האמא אומרת: כחודש אחרי הרמדי הוא נעשה מאוד עצבני (הוא יותר עצבני ברגש – ופחות בגוף- זה יוצא איפה שנכון). "אבל אני נירגע מהר" – הוא מגיב ואומר.
* אומר דבר אחד נכון- שעד שזה לא יהיה ריפוי שלם – עד שייהיה במצב אופטימלי הוא לא מוכן להרגע. הוא לא עוצר בשלג בחצי דרך ואומר טוב, עשינו חצי דרך, זו נקודת חוזק אצלו. אבל תבינו – ש50% שינוי בשנתיים וחצי בתסמונת טורט – זה טוב.
* להמשיך באותו פוטנץ
.Rhus-t 50M יומי
הכול בסדר, יותר טוב. (לראשונה אומר זאת!!) פעם ראשונה שאיננו מרגיש צורך לעשות תנועות בכלל.
* אם הכול בסדר- להשאר אותו דבר.
* הוא דוגמה לאדם שהמשיך את התהליך למרות הספקות.– ומצליח. הנקודה המפרידה בין המצליחים ללא מצליחים זה שהראשונים נשארים עם התהליך עד התוצאה והאחרונים – מוותרים בטרם עת (לרוב מתוך מחשבה שהם יודעים יותר טוב). תלמדו מזה.
לוקח Rhus-t 50m. 3 פעמים ביום, הייתה נסיגה לזמן קצר, חיכינו וזה עבר. מרגיש טוב,
"כללית אני רגיל – כמו כולם"
גם הוא וגם האם אומרים שהמצב בסדר גמור, נפשית ופיסית: כללית אין תנועות ואי אפשר לראות עליו את סימני התסמונת.
תצפית: על הבמה יושב ללא שום תנועה מיותרת באף איבר.
* להמשיך.
* כשרואים שאפשר לעשות משהו – נפקחות העיניים ומשתנה המציאות.
* וגה רוזנברג. P.Hom. RS.Hom.(Na), RCHom