הכוח הטמון בחומר – הכנת תרופה הומאופתית

כל עידן מדעי תורם את תרומתו להקטנת הקטן, למציאת חלקיק זעיר יותר מזה שניגלה לפניו. קודם המולקולה, אח״כ האטום, האלקטרון והגרעין… ולאחרונה הניוטרון והבקעתו…
וככל שההלקיק זעיר יותר, כן נמצאת רמתו האנרגטית גבוהה יותר!

ההומאופתיה איננה היחידה שגילתה את הכוח שבזערוריות. לאחרונה, קובץ חומר רב בנושא ע״י מדען בריטי (לא הומאופת) בשם פו־ופי סטבינג. הוא אסף יותר מ-100 מחקרים שונים מכל תחומי המדע, המראים שמינונים זעירים של חומרים שונים יכולים להשפיע על מערכות ביולוגיות יותר מאשר החומר הגולמי הגס.

’Hormesis: The Stimulation of Growth by Low Levels of Inhibiters' by ARD Stebbing
THE SCIENCE OF THE TOTAL ENVIRONMENT, 22 (1982), p. 213-234

כדוגמא קלאסית לשימוש הקליני ב״זערוריות" (אפילו במסגרת המקובלת), ניקח את התרופה הנפוצה "ניטרוגליצרין", המשמשת להקלה בתעוקת לב. מקורה בניסויים ההומאופתיים שערך ד״ר הרינג זמן קצר לאחר שהתגלתה בשימושה כאבקת שריפה. לאחר שימוש רצוף של 15 שנה בהומאופתיה, "אומצה" התרופה ע״י האלופתיה. עד היום היא ניתנת בריכוז זערורי ביותר (0.3 מ״ג) או אפילו בצורת דיסקית המודבקת על העור (NITRODISC)

כוחה של ההומאופתיה הוא לא רק בריפוי מחלות אקוטיות (את אלה הגוף ממילא מרפא בעצמו – ואנו יכולים רק לקצר את התהליך, או למנוע את התפתחותו), אלא גם – ואולי בעיקר – בריפוי של מחלות כרוניות, כולל מחלות הנפש. . . וזה תחום שבו רוב השיטות האחרות הן חסרות־ישע. התרופות ההומאופתיות נלקחות ברובן מעולם הצומח (עשבי מרפא, עצים), ובחלקן מעולם החי (חלב כלבה, ארס נחש, קורי־עכביש), מעולם הדומם (מינרלים, מתכות) וממרכיבי מחלה (וירוסים, חיידקים, מוגלה).

בהכנת התרופות ההומאופתיות, ככל שהדילול גדול יותר (ז״א – שיש פחות חומר במוצר הסופי) כך רבה יותר העוצמה של התרופה (הנקראת "פוטנציה"). תהליך הפיכת החומר לאנרגיה נקרא פוטנטיזציה (או דינמיזציה). בתהליך זה אנו מעבירים את החומר דרך מספר שלבי מיהול וניעור (dilution & succussion). המיהול מדלל, ובכך מפחית את הרעילות משלב לשלב, עד אשר בפוטנציה השישית (שבו נוכחות החומר היא בשיעור של 1 למליון) כבר לא נותר זכר לרעילות, ואפילו זה ארס של נחש. . . הניעור הנמרץ משחרר את החומר מאזיקיו הפיזיים ובכך כאילו מעורר את הזכרון הטמון בו, זכרון שהיה רדום בתוך הקליפות הפיזיות של המולקולה.

עדות לכך היא העובדה שתרופות הומאופתיות רבות (למשל natrum-mur שהוא מלח שולחן רגיל, או .aurum met שהוא זהב טהור, או lycopodium המופק מצמח הנקרא רגל־הזאב) היו לגמרי אינרטיות (= חסרות פעילות) בצורתן הגולמית – ואילו בצורתן ההומאופתית הן פעילות מאוד.

תהליך ההכנה של חומרים יבשים (מתכות, מינרלים) נעשה על־ידי כתישה ארוכה (trituration) – עד 3 שעות רצופות בשלב הראשון – בעלי ומכתש או בעזרת מיכשור חשמלי הפועל באופן דומה, עד אשר החומר מתפרק לחלקיקים הקטנים ביותר. המיהול נעשה עם אבקת לקטוזה, לפי הפרופורציות המקובלות, בכל אחד מחמשת השלבים הראשונים, ורק בשלב השישי (במקרים מיוחדים מן השלב השלישי) מוהלים עם אלכוהול וממשיכים את כל הפוטנציות הנותרות בנוזל.

תהליך ההכנה של חומרים נוזליים מתחיל בדרך כלל מן הטינקטורה (התמצית האלכוהולית של הצמח) ובהמשך היא נעשית בשלבים עוקבים של מיהול וניעור בממיס נייטרלי של אלכוהול או מים, או תערובת של שניהם (70% אלכוהול הינו שיעור אידאלי מאחר שהוא מונע היתרבות של חיידקים). במקום טינקטורה כחומר בסיסי, ניתן גם להשתמש במיץ של הצמח (למשל, בצל). את המוצר המוגמר בפוטנציה המבוקשת נותנים לפציינט בריכוז אלכוהולי שבין 25% ל-70%. אנשים הרגישים לאלכוהול, רצוי שייקחו את התרופה בצורת אבקה (לקטוזה) או פילולות (גרגרים קטנים עגולים של גלוקוזה). אם הם חולי סוכרת, יש להימנע משתי הצורות היבשות (כי הן על בסיס סוכרי) ולהזמין את התרופה על בסיס של מים או סליין (״מים פיזיולוגיים״ = תמיסת מלח במים, ביחס מסויים) או גליצרין – ללא כל תוספת אלכוהול (לאלכוהול יש השפעה שלילית על הלבלב). במקרה כזה. יש לשמור את הבקבוק במקרר ובשעת השימוש יש להיזהר שהמזלף לא ייגע ברוק, כדי למנוע חדירת חיידקים לנוזל שבבקבוק.

כיצד מתנהל תהליך הפוטנטיזציה?

ניקח לדוגמא טינקטורה (0 = תמצית אלכוהולית) של צמח מסויים. אנו לוקחים מנה אחת (טיפה, או כפית, או כוס, תלוי איזו כמות אנו רוצים להכין) ומוסיפים 9 מנות מהנוזל המדלל לתוך בקבוק זכוכית שלא היה בשימוש אף פעם. לאחר מכן אנו מטיחים את תחתית הבקבוק בחוזקה בכיוון מעלה־מטה נגד היד השניה או נגד מישטח אחר (כמו שולחן מרופד במגבת מקופלת), כך שההדף ייצור נד (עמוד של נוזל) בתוך הבקבוק; חוד הנד הוא המוקד ליצירת האנרגיה, כנראה ע״י שדה חשמלי או אלקטרומגנטי חזק שנוצר בקצה המחודד (ואולי גם ע״י הכוונת המולקולות של החומר הממיס) עד שמתקבלת רוויה. טווח־ההטחה האידיאלי רצוי שיהיה 20 עד 50 ס״מ ורצוי גם שהבקבוק יהיה מלא רק עד כדי שליש מניפחו כדי שהחלל שנותר יהווה מירווח פעולה ליצירת הנד.

על פעולת הניעור חוזרים 70 עד 100 פעמים ובזה נגמר השלב הראשון ואנו מקבלים פוטנציה ־D1־ או ־1x־ (בישראל ובאירופה משתמשים ביס־ לפי המילה decimal שפירושה ״10". באנגליה ובארה״ב משתמשים ני7 כדי לייצג את אותו הרעיון. שני הכינויים זהים ומתייחסים לפרופורציה של החומר במוהל: 1 ל-10). לפעמים כותבים dh שפירושו: ״D לפי האנמן".

מתוך פוטנציה D1 (או 1x) שהכנו, אנו נוטלים מנה אחת לתוך בקבוק חדש, מוסיפים שוב 9 מנות של החומר המדלל ומנערים במרץ 70 עד 100 פעם.

כעת התרופה הגיעה לפוטנציה D2 ואנו מקפידים לרשום זאת, כדי שלא ניטעה בהמשך. וכך אנו ממשיכים לייצר עד פוטנציה D6 או D30 או יותר.

השיטה של עירבוב כמות אחת של חומר (בין אם הוא נוזלי ובין אם הוא מוצק) עם 9 כמויות של מדלל נקראת "שיטת העשיריות" (decimal system). ז״א – סקאלה של 1:10.

שיטה אחרת – והיא יעילה לא פחות – נקראת "שיטת המאיות" (centesimal system) -סקאלה של 1:100, ובה אנו מערבבים טיפה אחת של החומר עם 99 טיפות של מדלל. מבחינת תהליך הניעור, שתי השיטות זהות. את התרופה שהוכנה בשיטה המאיות מציינים ע״י האות с אחרי הפוטנציה (באנגליה ובארה״ב), או ch (שפירושה: ״с לפי האנמן") ביבשת אירופה, או שפוסחים לגמרי על הסימון ומציינים רק את מספר שלבי ההכנה. ולכן, Plb 200 = Pb 200ch = Plumbum 200c – כל אלה רישומים זהים. מן הפוטנציה 200 ומעלה משתמשים בדרך כלל רק בשיטה המאיות, וזאת גם אם התרופה הוכנה בשיטת העשיריות עד פוטנציה זו.

שיטת קורסקוב

קיצור דרך יעיל מאוד, החוסך אלפי בקבוקים נקרא "שיטת קורסקוב", שבא אנו משתמשים בבקבוק אחד בלבד לכל תרופה (בתנאי שאנו מעוניינים רק בפוטנציה אחת)

כאשר מסיימים הכנת פוטנציה, שופכים את רוב הנו־זל; שומרים בבקבוק רק טיפות מספר ומוסיפים פי 9 טיפות מים או כוהל כדי להפעיל את השלב הבא.

קורסקוב מצא, כי גם במידה שהבקבוק קטן והחומר בו מועט, הרי אם נשפוך את כל הנחל ונותיר רק את הטיפה המרוחה על פני הדופן הפנימית של הבקבוק, ואז נוסיף 9 טיפות כדי ליצור את השלב הבא – גם זה מספיק. שכן, אם העסק עובד על אנרגיה טהורה, אז הבמות לא משנה. המרכיב החשוב ביותר בתהליך הוא: ניעור תקין בכל שלב של דילול – והכנת הפוטנציה הנכונה (מבלי לפסוח על שלבים).

בנוסף לשיטה הקלאסית – שהוכיחה את עצמה כטובה ביותר – ישנן שיטות חילופיות להכנת תרופות, ביניהן השיטה המקובלת בצרפת של הרטטה (על פלטה חשמלית רוטטת) במקום הניעור המסורתי. אין לפסול על הסף שיטה זו או אחרת, אך במהלך נסיון של שנים נוכחנו שיש דקויות של איכות בתרופה לפי שיטת ההכנה (למשל, בתכונה של עמידות־ לאורך־זמן או בקשר לרגישות לאנרגיות זרות וכו׳). ז״א – זה לא עניין פשוט של "כן פועל" או "לא פועל". בין השחור והלבן יש הרבה גוונים של אפור… גם אלה מעוררים את הגוף לפעולה, אך התגובה הפיזיולוגית תהיה חלשה יותר…

מהו הקסם המאפשר להתגלמות האנרגטית של דבר־מה להיות חזקה יותר מאשר הצורה החומרית (פיזית, ביולוגית או בוטאנית) – שאותה הוא מגלם?

הכוח שבתרופה ההומאופתית אינו נובע מפעולה כימית, אלא מהגברת השדה האלקטרומגנטי, המיוחד לכל תרופה (ובפוטנציות גבוהות, זה עומד ביחס הפוך לחומר הגולמי). הסוד טמון בטכניקה של הכנת התרופה ההומאופתית. הדינמיזציה משחררת את החומר מאזיקיו הפיזיים ובכך מאפשרת לאנרגיה הטמונה בו להביע את מלוא עוצמתה. התהליך נקרא "פוטנטיזציה" או "דינמיזציה", כי הוא בעצם הופך את החומר האינרטי (הרדום) ליחידת כוח בעלת השפעה עצומה על מערכות ביולוגיות (בני אדם ובעלי־חיים). כל תרופה הומאופתית מלווה בציון הפוטנציה המיוחדת שלה. למשל:

SOLIDAGO ЗС
LYCOPODIUM D30
ARNICA 1M
SULPHUR 12X
THUJA 200
BORAX 3CH
CHAMOMILLA 30X

המספר שליד התרופה מייצג את מספר שלבי ההכנה:

0 לא עבר פוטנטחציה כלל (לכן הוא בצורת ״0״) והסימן מייצג "טינקטורה" ־ תמצית אלכוהולית של הצמח.

פוטנציה зс עברה 3 שלבי הכנה.
פוטנציה 12х עברה 12 שלבי הכנה.
פוטנציה зох וגם D30 עברו 30 שלבי הכנה כל אחת.
פוטנציה 200 עברה 200 שלבי הכנה.
פוטנציה 1м עברה 1000 שלבי הכנה.
פוטנציה 50м מייצגת 50,000 שלבי הכנה.
פוטנציה см מייצגת 100,000 שלבים.

ככל שהפוטנציה גבוהה יותר (ז״א, שהתרופה עברה מספר גדול יותר של שלבי הכנה) כן יש פחות חומר בתרופה – ויותר עוצמה. בעצם, מן הפוטנציה D24 (או 12с) ומעלה – כבר לא נשארת אפילו מולקולה אחת מהחומר המקורי, בהתאם לחוק אבוגדרו (מספר אבוגדרו ג102 6.02 x מגדיר את מספר המולקולות בגרם מולקולרי – MOLE – אחד של התרכיב) ולכן ברור שבפוטנציות הגבוהות אנו עובדים, בעצם, עם אנרגיה טהורה.

הטבלה הנ״ל ניתנת כאן עבור שוחרי־המתמטיקה שביניכם, אנא •זיכרו, כי ההקבלה בטבלה היא מתמטית בלבד (ז״א – מבוססת על פרופורציות בלבד) ולא אנרגטית – ולכן אין להסיק מכאן שתרופה בפוטנציה D30 שווה לתרופה בפוטנציה 15c. האחת עברה 30 שלבי ניעור והשניה רק 15 שלבים, ואנו יודעים כי הניעור החזק הוא הוא אשר קובע את עוצמת התרופה. כאן (בטבלה) ההקבלה היא רק לפי יחס פיזי (ומתמטי) בין מומס לממיס. נסיון קליני עשיר לימד את ההומאופתים הוותיקים שלא כל הפוטנציות יעילות במידה שווה. יש מעין שיאים, או פסגות, שבהם הפוטנציה פעילה יותר – ולכן אנו נוטים להשתמש באלה במיוחד. להלן רשימת הפוטנציות (מספר שלבי המיהול) לפי הסדר הכרונולוגי של הכנתן:

בפוטנציות הנמוכות – D3 ו-D6 – התרופה עדיין פועלת גם על בסיס פיזיולוגי־ביוכימי, כך שהחומר שהוכן בתהליך הדינמיזציה נספג בתאים בצורה יעילה מאוד; לכן אנו משתמשים בפוטנציות הנמוכות להחדרת מינרלים בצורה הומאופתית או לתמיכה באברים הזקוקים לחיזוק.

הפוטנציות הגבוהות (60 ומעלה) מתאימות במיוחד לניטרול רעלים וטפילים (סוג של תרופה הנקראת "נוזודה"). בפוטנציות הגבוהות התרופה פועלת לעומק, ברבדים הפנימיים של האדם (ובכך מגיעה למישור הגורם) ולכן השפעתה רבה גם על תהליכים מנטאליים ונפשיים; הפוטנציות הבינוניות (D12 או D30) הן הבטוחות ביותר בידיו של המתחיל ומתאימות לתרופות הקלאסיות.