פסל, או נהר?

הפילוסוף היוני הרקליטוס מן העיר אפסוס האמין בעולם של שינויים תמידיים, ובעולם של התהוות פנימית. הוא קבע אמירה מעניינת לפיה "אינך יכול להיכנס פעמיים לאותו נהר זאת מפני שהנהר זורם ללא כל הפסקה.

בדומה לכך על פי ד״ר צופרה אם היינו יכולים לראות את הגוף כמות שהוא באמת, לא היינו רואים אותו גוף פעמיים. הגוף רחוק מלהיות מסה מוצקה והוא נתון לשינויים מתמידים. השלד למשל, נראה חלק מוצק, אולם העצמות היום אינן העצמות שהיו בגופנו לפני שלושה חודשים. תאי הגוף מתחלפים באורח תמידי. אנחנו יוצרים לעצמנו כבד חדש כל ששה שבועות, עור חדש כל חודש, וביטנת בטן כל ארבעה ימים. למעשה, תשעים ושמונה אטומים הנמצאים בגופנו לא היו בו שנה קודם לכן. המסקנה היא שהגוף שאנחנו יכולים לראותו ולגעת בו הוא למעשה זרם של אנרגיה. אותה שאלה נשאלת גם לגבי ה-mind.

במשך מאות רבות עסקו פילוסופים בשאלה מהו טבעו של ה-mind. חלקם הגיעו למסקנה כי ה-mind הינו תופעה נפרדת מן המציאות הפיסית והוא היבט של הרוחניות הנצחית של היחיד.

אחרים החליטו שה-mind הוא רק פונקציה של המוח – ושמבחינה רפואית מדובר בעצם בפיקציה. למרות שאין אנחנו יכולים אף פעם לדעת את האמת המוחלטת, הרי שהפיסיקה המודרנית החלה להתקרב יותר ויותר להבנת טבעו של ה-mind.

בשנות השבעים, הופיעה סדרה של גילויים אשר התרכזה בסוג חדש של כימיקליים רגעיים המכונים משדרי ניטרונים ופפטידים (חומצות אמיניות) ניטרונים. באותן שנים נחשבו כימיקליים אלה מהפכניים כיוון שהם היוו את ההוכחה לכך שהעצבים אינם פועלים כמו מערכת טלגרף כפי שנטו להאמין קודם אלא שמערכת העצבים הינה כימיקלית במהותה.

ניסח זאת ד״ר צופרה: הופעת משדרי הניטרונים מסמנת את האינטראקציה הקיימת בין ה-mind והחומר כדבר נע וזורם יותר מאשר אי פעם וקרוב הרבה יותר לדגם של נהר. הללו אף מסייעים למלא את הרווח אשר מפריד באופן ברור בין ה-mind לגוף, אחד מן הדברים המסתוריים ביותר עימו היה על האדם להתמודד מיום שהוא עמד על דעתו.

באופן מפתיע, נראה שדווקא המחשבה, הלא חומרית, היא זו אשר מעוררת את הכימיקליים. "לחשוב" אומר ד״ר צופרה "הוא לתרגל את הכימיה של המוח, באופן שיווצר גל של תגובות בתוך הגוף". גילוי מדהים אחר אשר תומך בקיום מציאות ה-mind מעבר לחומר, הוא זה הקובע כי ניתן למצוא קולטגי עצבים בחלקים אחרים של הגוף כמו העור, ובתאים הנמצאים במערכת החיסונית המכונים מוווסייטים.

תאי דם "אינטליגנטים" שטים בכל הגוף, מקבלים ומעבירים מסרים והם רב גוניים כמו אלה הנמצאים במערכת העצבים המרכזית. משמעות הדבר היא שכאשר אנחנו מאושרים, מדוכאים, כועסים, מאוהבים, או כל דבר אחר, אנחנו מייצרים כימיקלים במוח ובחלקים שונים של הגוף, שחייבים אף הם להיות מאושרים, מדוכאים, מלאי כעס, או מאוהבים.

יותר מכך (אף כי כבר האמור לעיל מפתיע דיו) אינסולין, שהוא הורמון אשר תמיד זוהה עם הלבלב, כיום ידוע שאף הוא מיוצר במוח. אין ספק אם כך שהזרימה והזיקה בין הגוף ל־mind הינן מציאות.