איך להיות פציינט טוב

. אל תבוא עם מיטען של דעות קדומות. בוא במטרה לספוג ידע (כמו ספוג יבש הקולט מים).

2. הייה מוכן לשינויים משמעותיים לא רק בתזונתך, אלא בכל אורח חייך.

3. קבע את הפגישה עם הרופא ישירות, ולא דרך מתווך. חשוב מאד שתקה את היוזמה הראשונית בתהליך הריפוי שלך (היוצאים מן הכלל הם קטינים, קשישים, אנשים עם קשיי־דיבור או שאין להם שפה משותפת עם המטפל).

4. לפני הפגישה עם הרופא כדאי להכין 3 רשימות חשובות:

א. רשימת כל הסימפטומים שלך.

ב. ההיסטוריה הרפואית.

ג. הדיאטה שלך וכל מה שאתה צורך (תרופות, ויטמינים וכו׳).

לחילופיו, אפשר להעתיק ולמלא את השאלון הנמצא בספר זה ולהגישו לרופא. כמו כן, חשוב להביא אתך את כל המסמכים (בדיקות מעבדה, סיכום מחלה, צילומים, דיאגנוזות רפואיות) המתייחסות למצב בריאותך – וכן את התרופות שאתה צורך.

5. כשהרופא מכין לך תוכנית בכתב קרא בעיון ותוודא שאתה מבין הכל לפני שאתה יוצא מהמירפאה: מה לקחת? איך לקחת? מתי להפסיק? מתי לצלצל? אל תתבייש לשאול על כל פרט שמצריך הבהרה. עדיף לשאול שאלה אחת יותר – מאשר לעשות טעות ואז לשלם, חלילה, בבריאות.

6. תקשורת עם הרופא נמצאת בשיא החשיבות. מתוך נסיון מקצועי רב, אני יכולה להעיד שעניין זה לבדו יכול להכריע בין הצלחה לכשלון. לפחות פעם בשבוע, דווח לרופא על שינויים או התקדמות; הבע את חששותיך וספקותיך; שאל שאלות ושוחח על הקשיים. אם אתה מתפתה לחרוג מן התוכנית, הודע לרופא לפני ביצוע ה״חטא" והוא יוכל להנחות אותך בשיטות חילופיות לסיפוק תאווה למזון מסויים בנזק מינימלי, או יורה לך איך להפחית מן הפגע גם בתחומים אחרים. ניתן לפתור בעיות רבות בקשר טלפוני לאחר שהתוכנית הבסיסית נכנסה כבר לשלבי ביצוע.

7. צלצל לרופא לא רק כשיש לך שאלות, או כאשר מתעוררות בעיות (זה ברור) – אלא גם בזמנים של רוגע, כדי לדווח לו על התקדמותך (בוודאי שהוא מעוניין!) – ואולי גם להודות לו על עצתו ומסירותו. כל פעם שאתה מתקשר, דאג שהתוכנית הטיפולית שעיצב עבורך תהיה מונחת לפניך והצטייד מלכתחילה בכלי כתיבה, כדי שתוכל לרשום כל תוספת־מידע או הוראות מיוחדות (אל תצפה שהרופא ימתין על הקו עד שאתה מחפש עיפרון…).

הפציינט האידאלי יצלצל לרופא גם לאחר שניים־שלושה חודשים או בתום תקופת הטיפול, כדי לדווח לו על התוצאות. כל יועץ ישמח לקבל היזון־חוזר בקשר להצלחת מאמציו; לרוב הרופאים אין זמן לצלצל לכל הפציינטים שלהם…

8. אם הפציינטים הם ילדים, דאג להביא איתם מספר צעצועים כדי להעסיק אותם (ילדים צריכים גירוי. הם לא יכולים לשבת זמן רב בבטלה) וכדי למנוע הפרעות במהלך הביקור. אם נוכחות הילדים אינה מחוייבת, רצוי לא להביא אותם למירפאה כמו כן, אין "לסחוב" ילדים נוספים לפגישה: זה ישעמם אותם ועלול להסיח את דעתו של המטפל ולהפריע לריכוז שלו. אם אין בייבי־סיטר – עדיף לדחות את התור.

9. אם אתה חייב לבטל תור בגלל נסיבות אישיות, חשוב שתודיע לרופא לפחות 48 שעות לפני המועד, כדי שיוכל לתת את הזמן לפציינט אחר.

10. אם תשחק בתפקיד פסיבי – התועלת שתפיק מן הטיפול תהיה מוגבלת. חשוב שתיקח חלק פעיל בתהליך הריפוי; קבל את האחריות למצב בריאותן האישי ודע שאתה האדון לגורלך!

קרא הרבה ספרים וכתבי־עת, לך לשמוע הרצאות, השתתף בחוגים וסדנאות והתחבר עם אנשים שכבר חיים במסגרת הטבעית זמן מה. אין תחליף לחינוך עצמי!

רצוי להימנע משיפוט נמהר ולא להחליט אחרי פגישה בודדת ש״זה לא מצליח". תאפשר לרופא לעבוד אתך למשך שלוש או ארבע פגישות לפני שאתה שופט אותו. כמעט ואין רופא בעולם שתמיד קולע למטרה בביקור הראשון – ולכן, אם יחסו של הרופא אנושי והוגן, אם התרשמת שהוא בקי במקצועו וברור לך שהוא לא ממליץ על טיפולים מזיקים – אז כדאי שתתן לו מספיק זמן להוכיח את עצמו. אם אחרי פרק זמן סביר עדיין לא נעזרת, אולי הוא לא ה״שליח״ הנכון… יתכן שהוא מצליח ב-90% של המקרים הבאים אליו (זה אחוז הצלחה מצויין) – ויתכן שדוקא אתה נמצא בין 10% הנותרים! גם אז אל תתייאש; לא השיטה נכשלה, אלא הרופא – שלא הצליח לקלוע למטרה – ויש סיכויים טובים שמטפל הוליסטי אחר יוכל לסייע לך.